בזן נ' קרם ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט א' סלאמה) מיום 17.2.13, אשר קיבל את תביעת המשיבה בחלקה וחייב את המבקש לשלם לה סך של 3,016 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן חויב המבקש על פי פסק הדין בהוצאות בסך 500 ₪ (להלן: "פסק הדין").

המחלוקת מושא הבקשה עניינה בעצם החיוב שהושת על המבקש לפיצוי המשיבה בגין נזקי רכוש עקיפים שנגרמו לרכבה, בעקבות תאונת דרכים מיום 22.3.11 בה היה מעורב רכבו של המבקש אשר נהג באותה עת ברכב.

בפסק הדין קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיבה וקבע כי רכב המבקש פגע ברכבה של המשיבה, עת התפרץ לכביש ללא התראה לאחר שעמד עם רכבו בצד הדרך, כך גרם לרכבה נזק. יחד עם זאת, התביעה התקבלה אך בחלקה לאחר שבית משפט קמא קבע כי יש לנכות אשם תורם.

לטענת המבקש פסק הדין לא שיקף את אשר התרחש בפועל בזמן התאונה וכי האשמה לתאונה מוטלת על המשיבה אשר עקפה את רכב המבקש מצד שמאל, נדחקה למסלול שלו ופגעה ברכבו בצד שמאל.

עוד טוען המבקש כי טעתה המשיבה כאשר טענה כי התאונה התרחשה בשד' הנשיא 117 כאשר בפועל התאונה התרחשה ברח' שער הלבנון 8, וכי בית משפט קמא לא התייחס לטענת המבקש כי לא החנה את הרכב במקום המפריע לתאונה, בנסיבות בהן קיים שפע של מקומות חניה מותרים במרחק מטרים אחדים ממקום התאונה.

בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי היא אינה מצריכה תשובה.

הפן הנורמטיבי:

מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מוסדר בסעיף 64 לחוק בתי המשפט, נוסח משולב, התשמ"ד 1984 (להלן: "החוק"), הקובע כהאי לישנא:

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד".

הבקשה למתן רשות ערעור נבחנת על פי ייעודו ותכליתו של ההליך בשים לב להסדר האמור בסעיף 62 לחוק, אשר מתיר לבית המשפט לתביעות קטנות סטייה מדיני ראיות ומפרוצדורה על מנת לאפשר דיון קצר, מהיר וזול; לכל אלה השלכה גם על אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור בבואה לבחון האם ליתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, כפי שיובהר להלן.

כך נקבע בבר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ (3) (309) כי:

"העקרונות, אשר לפיהם יש לנהוג במתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, צריכים להגזר מהמטרה שלשמה הוקם בית משפט זה, שבו הותר לסטות מדיני ראיות ופרוצדורה (סעיף 62לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), שבו אין מרשים בדרך בלל הופעת עורכי דין (סעיף 63) ושבו מדובר על סכומים קטנים יחסית... אין להעתר לבקשה למתן רשות ערעור אלא כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, טעות שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות".

מכל האמור לעיל עולה, כי מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תישקל במשורה. ניתן אף לומר כי השיקול המנחה את בית המשפט בבואו להחליט האם ליתן ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות אם לאו, עניינו הגשמת התכלית העומדת בבסיס קיומו של בית המשפט לתביעות קטנות ,שהינה הכרעה מהירה וצודקת ובלבד שהתוצאה לא תהיה בגדר עיוות דין או עוול זועק. יפים לעניין זה גם דבריו של א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (2009), 853:

"רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

על רקע השיקולים המפורטים לעיל, אבחן את בקשת רשות הערעור שהוגשה.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה דומני כי מן הראוי לדחות את הבקשה ואנמק;

פסק דינו של בית משפט קמא הינו פסק דין מנומק המבוסס על ממצאים עובדתיים ועל התרשמותו מהעדויות שנשמעו בפניו, בהעדפת גרסתה של המשיבה על פני זו של המבקש, לאחר שהוצגו בפניו תמונות מהזירה.

פסק הדין מפרט כי עדותה של המשיבה הינה עדות אמינה וקוהרנטית המשקפת נאמנה את התרחשות התאונה, כאשר מנגד עדותו של המבקש לא נמצאה מהימנה והתבססה על ניסיונות המבקש להשחיר את פני המשיבה, אלה פעלו לרעתו וחיזקו את גרסת המשיבה.