בזבזת נ' חלביה

פסק דין

בתביעה זו מבקש התובע ליתן פסק דין הצהרתי לפיו אין לנתבעת זכות כלשהי בדירה הנמצאת ברח' אחואן אלצפא 19 ירושלים קומה 2 דירה בת 2 חדרים (להלן: "הדירה") כולל לא זכות של דיירות מוגנת ולפיכך לצומת על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה.

התובע טוען כי מדובר בדירה שהיתה בבעלות המנוח חליל אחמד בזבזת ואחיו חאג' עזת בזבזת. בשנת 1951 הושכרה הדירה על ידי אביו של התובע ודודו לאביה של הנתבעת. לאחר שאביה של הנתבעת נפטר הוגשה תביעה לפינוי הדירה. התביעה הוגשה נגד אימה של הנתבעת בתיק 4297/06 בבית משפט השלום בירושלים. באותה תביעה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה אמה של הנתבעת תישאר דיירת מוגנת בדירה, דמי השכירות השנתיים יועלו ל- 2,500 ₪, הנתבעת תוכל להמשיך להתגורר עם אימה בדירה ואולם בעת פטירת האם יהיה התובע רשאי להגיש תביעת פינוי נגד הנתבעת כאשר כל צד שומר על טענותיו. אמה של הנתבעת הלכה לעולמה בשנת 2010 לפיכך הוגשה תביעה זו.

מדובר, על פי האמור בתביעה, בדירה שהושכרה לפי מספר הסכמי שכירות לאביה של הנתבעת, שהפך להיות דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר בשנת 1968. התובע טוען כי בשנת 1986 נפטר אביה של הנתבעת כאשר הנתבעת לא התגוררה בדירה. אימה של הנתבעת הפכה להיות דיירת מוגנת. הנתבעת היתה באותה תקופה נשואה והתגוררה עם בעלה בדירת אחרת.

בשנת 1998 נפטר אביו של התובע, התובע הוא אחד מיורשיו.

לטענת התובע, הנתבעת נכנסה לגור עם אימה בשנת 2002. כשנודע הדבר לתובע הוא כתב מכתב בו דרש מהנתבעת ומאימה לפנות את הדירה. על אף האמור במכתב נשארו הנתבעת ואימה להתגורר בדירה ובשנת 2006 אף ביצעו בנכס עבודות בניה רחבות היקף. אחיו של התובע דרש את הפסקת העבודות אך דרישותיו לא נענו. בעקבות כך הוגשה התביעה בת.א. 4297/06 הנ"ל. עתה, לאחר פטירת האם, הגיש התובע תביעה זו בה הוא טוען שהנתבעת אינה דיירת מוגנת ולמעשה היא בגדר פולשת לדירה ולפיכך, וגם בשל העובדה שביצעה בנכס עבודות בניה ללא הסכמת הבעלים, יש להורות על פינויה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובע אינו בעל זכויות בדירה לפיכך אין לו זכות להגיש תביעה זו. אין יריבות בינה לבין התובע. לפי ההסכמה שהתקבלה בת.א. 4297/06 הנ"ל שולמו דמי השכירות לעומר בזבזת ולאחר שמצבו הבריאותי התדרדר שולמו לאחותו.

הנתבעת טענה כי לפי הוראות חוק הגנת הדייר מעמדה בנכס הוא של דייר מוגן. באשר לטענה בגין העבודות שבוצעו, טענה זו כבר נדחתה, לטענת הנתבעת, בהליך שהתנהל בת.א. 4297/06 ומכל מקום לא בוצעו עבודות כלשהם בדירה אלא רק מחוץ לדירה, והעבודות שבוצעו, בוצעו על ידי אחיה של הנתבעת לאחר שניתנה הסכמה מפורשת של אחיו של התובע לביצוע העבודות. הנתבעת טענה עוד כי כיוון שבזמן חתימת הסכם השכירות האחרון היו אביה ואמה נשואים וכך היה גם בשנת 1968, יש לראות באביה ואימה כדיירים מוגנים. הנתבעת טענה כי היא מעולם לא התנתקה מהדירה ומי שהתגורר בדירה לאחר פטירת אביה היו היא, אמה ואחיה לכן היא דיירת מוגנת בדירה ולא ניתן לפנותה.

הוגשו תצהירי עדות ראשית של שני הצדדים כאשר התובע חוזר בתצהירו על האמור בתביעה.

בתצהיר שהגישה הנתבעת טענה היא כדלקמן:

הוריה נישאו ביום 20.12.87

אימה נפטרה ביום 2.5.10

ההורים גרו בדירה כל אחד עד פטירתו.

היא התגוררה בדירה עד ספטמבר 2002 אז עזבה עקב לימודי בעלה בערב הסעודית ועברה לגור זמנית בערב הסעודית. בעת מגוריה בערב הסעודית היא נהגה להגיע ארצה כל שנה למשך כ- 4 חודשים. במועד שקדם לפטירת אביה, עקב מצבו הרפואי, היא התגוררה בדירה מחודש יוני 1987 ועד סוף אותה שנה (האב נפטר, כאמור, ביום 20.12.87). כאשר חזרה לארץ בשנת 1995 התגוררה עם בעלה וילידה הן בדירה נשוא הליך זה והן בדירת הורי בעלה. לפני כ- 10 שנים היא נפרדה מבעלה, הוא נשאר לגור בבית הוריו בשטחים והיא חזרה לגור בדירה תקופה שעלתה על 6 חודשים שקדמו לפטירת אימה, והיא המשיכה לגורה בדירה גם לאחר פטירת האם. מחודש אוגוסט 2001 הועברו חשבונות הארנונה המים והטלפון על שמה והיא זו ששילמה את דמי השכירות. אין לה ולא היתה לה דירה אחרת בבעלותה. בעלי הדירה ידעו על מגוריה בדירה משנת 1995 ולא מחו על כך. רק בשנת 2002 ביקשו מאימה לפנות את הדירה, דרישה שנדחתה על ידם ורק בשנת 2006 הוגשה תביעת הפינוי בתיק 4297/06 הנ"ל ובמסגרתו הוסכם שהיא תוכל להמשיך להתגורר בדירה. לטענתה, אביה ואימה היו שוכרי הדירה מתחילה ושניהם הפכו לדיירים מוגנים עוד בשנת 1968 עם תחילת השכירות המוגנת בתום תקופת השכירות החוזית.

בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 6.1.13 הגיעו הצדדים להסכמות עובדתיות כדלקמן:

"נחתם הסכם שכירות בשנת 1951, עם אביה של הנתבעת. אביה של הנתבעת ואימה נישאו בשנת 1940. הנתבעת התגוררה עם הוריה עד נישואיה לאחר מכן התגוררה בבית הוריה ובבית הורי בעלה וכן תקופה מסויימת התגוררה בערב הסעודית עקב לימודי בעלה. לאחר פרידתה של הנתבעת מבעלה היא עברה לגור בבית אימה והיא התגוררה בבית זה לפחות 6 חודשים קודם לפטירת אימה. התובעים ידעו שהנתבעת מתגוררת בדירה לפחות משנת 2002. בשנת 2006 הוגשה תביעה לפינוי, במסגרת אותה תביעה הוגשה הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין".

במסגרת קדם משפט ב"כ התובעת טען כי הנתבעת התגוררה בדירה כ – 6 חודשים קודם לפטירת בעלה בנסיבות המפורטות בסעיף 6 לתצהיר העדות הראשית מטעמה, ב"כ התובע חלק על עובדה זו.

הצדדים נחקרו בפני. מחקירת התובע עולה כי הוא לא ידע מתי בדיוק נפטר אביה של הנתבעת כמו כן מחקירתו עולה כי הוא נהג לראות את התובעת בנכס בשנת 2006 והנתבעת טענה בפניו כבר אז שהיא מתגוררת בנכס.

מחקירת הנתבעת עלה כי הוגשה על ידי הנתבעת עתירה בעניין התושבות שלה, ובמסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה שהוגשה לבית המשפט. כמו כן, עולה מעדותה כי בנה נולד ביום 5.4.81 ולכיתה א' הוא הלך בערב הסעודית, לדבריה, זה היה בספטמבר 1988.

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאור ההסכמה שהיתה בקדם המשפט והשאלה שבמחלוקת נראה לי כי יש לקבל את התביעה ואלה נימוקי: