בז'רנו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.8.12 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 0% בגין תאונת עבודה מיום 6.2.10.

2.הוועדה התכנסה מכח פסק דין מיום 3.3.12 בתיק בל' 33257-09-11 אשר הורה לה כדלקמן:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית קביעתה בתחום אף אוזן גרון וככל שתסבור כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין תאונת העבודה תבהיר קביעתה תוך התייחסות לממצאי בדיקות השמיעה ממכון מור (נספח ו' לכתב הערעור – עמוד שני).

בנוסף תעיין הוועדה שנית בבדיקת ה- C.T ובסיכום הבדיקה מיום 13.12.11 ותשקול בשנית עמדתה.

הוועדה תנמק החלטתה".

3.הוועדה חזרה וקבעה כי אין נכות הקשורה בתאונה וזאת הן מבחינת אף אוזן גרון והן מבחינה אורטופדית:

"הוועדה עיינה בפסק הדין ומתייחסת שוב לממצאי ה- C.T המוחי שאת ממצאיו פירטה. ממצאים של בלטים דיסקליים מרכזיים ללא לחץ שורשי וללא ממצאי קליניים אובייקטיביים בבדיקה הינם חסרי משמעות לחלוטין.

הוועדה עיינה גם בעניין א.א.ג ומתייחסת לפסק הדין.

בבדיקת השמיעה מ- 27.10 נראה ליקוי ניכר בשמיעת שתי האוזניים. ליקוי מסוג זה מבטא פגיעה משמעותית באוזן הפנימית. פגיעה משמעותית באוזן הפנימית נגרמת כאשר ישנה פגיעה ישירה באוזן או כאשר ישנה חבלה עזה בגולגולת. חבלה כזאת בגולגולת תיתן אותותיה בפגיעה מוחית נילווית כמו זעזוע מוח, דימום מוחי או ב..... (?) המוח. בעיון בדוח המיון נראה שהחולה המערערת לא היו סימני זעזוע מוח, לא היו הקאות ולא איבוד הכרה. היא אמנם התלוננה על כאב ראש אך בבדיקה לא נראו סימני חבלה חיצוניים בגולגולת וזו הסיבה שהוועדה בישיבתה הקודמת לא מצאה קשר בין הליקוי בשמיעה לבין התאונה הנדונה. הומצאו לוועדה בדיקות סקר רפואי שבוצעו במכון מור ב- 1997 – 2008, בדיקות אלו היו בדיקות סקר בלבד אשר בוצעו בתנאים שאינם מאפשרים קבלת מידע על השמיעה, ולא ניתן להשתמש בהם לקביעת מצב השמיעה אלא בצורה כוללנית וגסה. גם אם נצא מתוך הנחה שבעברה של המתלוננת בשנים מסויימות לא היה ליקוי בשמיעה אין בעובדה זו כדי לקשור בין הליקוי שנראה בבדיקות השמיעה שתוארה לעיל לתאונה הנדונה, וזאת מתוך הקביעה שתוארה לעיל על כך שהליקוי כלל לא יכול היה להיווצר בתאונה הנדונה ותולדתו סיבות אחרות.

הוועדה מבקשת לציין שלליקוי שמיעה סיבות רבות והתאונה היא רק אחת מהן. ליקוי בשמיעה מופיע באוכלוסיה הכללית בתדירות גבוהה והסיבות לכך רבות".

טענות המערערת –

4.הוועדה עשתה כל שביכולתה כדי להתבצר להתקבע ולהינעל בהחלטתה.

הוועדה התעלמה מתוצאות בדיקה מיום 13.1.11.

5.הוועדה פעלה בניגוד להוראות פסק הדין בתחום הא.א.ג, לא התייחסה ולא נימקה את הממצאים הרפואיים ממכון מור בדבר ליקוי השמיעה.

הוועדה התבססה על עובדות שגויות ורשמה כי למערערת לא היתה כל חבלת ראש.

עיון בטופס חדר המיון, הודעה על הפגיעה ממשטרת ישראל וכן מכתב ההכרה מאת המשיב מעלים כי המערערת התלוננה על חבלת ראש.

מדובר בפגיעה משמעותית ויתרה מכך, המערערת לא סבלה כלל מליקוי שמיעה בטרם הפגיעה.

6.המערערת עותרת כי עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

טענות המשיב –