בורקאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת איטה נחמן) מיום 8.5.13 בת"פ 23037-12-11 לפיו נגזרו על המערער, נאשם 1 בתיק הנ"ל, שהורשע בגניבת רכב ונהיגה בו ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, העונשים כדלקמן:

- 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מתאריך 8.12.11 ועד ליום 22.1.12.

- מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים על עבירות כנגד הרכוש.

- קנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

- פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.

הערעור נסב על חומרת עונשי המאסר בפועל, הקנס והפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

2.עפ"י עובדות כתב האישום שלפיהן הורשע המערער ביום 8.12.11, בין השעות 03:30 – 07:18 לערך, גנב המערער ביחד עם נאשם 2 רכב מסוג פולקסווגן בורה, שמספרו 24-115-51 (להלן: "הרכב").

המערער נהג ברכב כשאין ברשותו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח ובשעה 08:30 נעצרו המערער ונאשם 2 על ידי המשטרה בסמוך לצומת שילת על כביש 443 מכיוון מערב למזרח, כשהמערער נוהג ברכב ונאשם 2 נוסע לפניו ברכב מיצובישי סופר לנסר שמספרו 54-662-20.

3.מהתסקיר שהוגש לבימ"ש קמא, והוצג בפנינו, עולה שהמערער הוא רווק בן 21, בן למשפחה ברוכת ילדים, ומתגורר עם הוריו ו- 10 אחיו בשכונת בית חנינה בירושלים. המערער נמצא בהליך גיבוש אישיותו, בעל הערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים, הוא משמש כאח הבוגר בבית ועליו החובה לעזור בפרנסת המשפחה, שמצויה בקשיים כלכליים.

שירות המבחן התרשם כי המערער התקשה לעמוד בציפיות משפחתו והדרישה כי יוותר על רצונותיו גרמה לו ללחץ נפשי. התנהגותו מאופיינת בדפוסי חשיבה ילדותיים וישנו טשטוש גבולות והטלת האחריות על גורמים חיצוניים לו. מדברי המערער עולה כי בעת ביצוע העבירות הוא היה תחת השפעת אלכוהול, אולם מאז שהחלו ההליכים כנגדו הוא מתנזר, לדבריו, משתייה.

המערער היה נתון במעצר במשך 30 ימים ובהמשך היה במעצר בית מלא במשך 9 חודשים. הוא הביע חרטה על מעשיו, אך לקח עליהם אחריות חלקית בלבד, ושירות המבחן המליץ על עונש מאסר שיבוצע בעבודות שירות.

גזר הדין

1.בימ"ש קמא קבע, כי הגם שהמערער הורשע עובר לכניסת תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף, הפסיקה מנחה לגזור את עונשו ב"רוח התיקון".

2.בימ"ש קמא הדגיש את חומרתן של העבירות, אשר פוגעות בזכות הקניין של הפרט ומסכנות את ביטחון הציבור ושקל לחומרה גם את לקיחת האחריות החלקית ואת היות המערער בגילופין בעת שביצע את העבירות. בית המשפט קמא ציין כי מדיניות הענישה הנוהגת כוללת עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי ופסילת רישיון.

3.במסגרת השיקולים לקולא ציין בית המשפט את גילו הצעיר של המערער, את הודייתו והחיסכון בזמן השיפוטי, את החרטה שהביע, העדרו של עבר פלילי, ניהול חיים נורמטיביים והתמדתו בעבודה וכן את תקופת המעצר שהמערער ריצה בגין העבירות נושא פרשה זו.

4.בית המשפט קמא ציין כי מהתסקיר לא עולה אפשרות לשיקום של המערער מפאת העובדה שהמערער לא לקח אחריות מלאה למעשיו וצמצם את חלקו בביצוע העבירות. נוכח העובדה שהעבירות בוצעו על רקע כלכלי ולחץ מצד המשפחה לעזור בפרנסת הבית, ומשאין בידי המערער את הכלים להתמודד עם אותו הלחץ, הסיכון להישנות העבירות אינו נמוך ולפיכך דחה בית המשפט קמא את המלצת שירות המבחן לגזור על המערער עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

טיעוני ב"כ המערער

1.בית המשפט קמא שגה כשהשית על המערער עונש מאסר בפועל חרף התראת שירות המבחן כי הדבר עלול לדרדר את מצבו. המלצת שירות המבחן לעונש מאסר בעבודות שירות מתיישבת עם שיקולי שיקום, שהם ראשונים במעלה, נוכח גילו של המערער והעובדה שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק.

2.בית המשפט קמא שגה כשגזר את עונשו של המערער על פי רוחו של תיקון מס' 113, בעוד שהתיקון לא היה בתוקף בעת הכרעת הדין.