בורץ ואח' נ' פריג'

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת קרן מרגולין – פלדמן בתיק מס' 25055-02-10, שניתנה ביום 5.2.12 והומצאה לידי המבקשים ביום 7.2.12, ואשר בגדרה "למעלה משורת הדין" ובכפוף לפיצוי המבקשים על נזקיהם והוצאותיהם בסך 5,000 ₪, בוטל פסק הדין שניתן כנגד המשיב.

2.בבקשתם, טוענים המבקשים כי מדובר באיחור של מספר ימים בהגשת הערעור, שכן החלטת כבוד הרשמת התקבלה בידי המבקשים ביום 7.2.12 ואילו הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה ביום 4.3.12.

3.באשר לסיבת האיחור, טוענים המבקשים, כי הסיבה היא "לחץ כבד" במשרדו של ב"כ המבקשים ובשל מצבו הבריאותי של ב"כ המבקשים, "המאפשר לו לעבוד רק מספר שעות מועט בכל יום".

4.עיינתי בבקשה ובתגובה ומצאתי כי יש לדחות הבקשה.

5.תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה..."

6.משמע, המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת חלף ביום 27.2.12 ועל כן בפנינו איחור בן 6 ימים.

7.כידוע, הארכת מועד שנקבע בחיקוק דורשת טעם מיוחד (ראו תקנה 528 לתקנות), כאשר הטעם המיוחד יהא נעוץ באירועים שמחוץ לשליטתו של בעל דין, או באירוע שלא ניתן לצפותו מראש (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 770-771). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור (ראו: רע"א 2876/08 ‏ ‏זיוה שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר - מפרק החברה ‏).

8.אין בפניי טעם מיוחד לאיחור. עומס בעבודה משרדית אינו טעם מיוחד ובכל מקרה ראוי היה כי במקרה שבו נמנעת אפשרות הגשת ערעור בשל עומס עבודה, תוגש הבקשה להארכת מועד בטרם יחלוף המועד להגשת הערעור.

9.בנוסף, המבקש לא טען לסיכויי הערעור (ראו על השיקולים שיש לקחתם בחשבון כאשר בית המשפט נדרש לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, לדוגמא: בעמ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, ניתן 22.04.09)).

10.הבקשה נדחית.

11.המבקשים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 750 ₪.

12.המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ב, 02 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: