בורנשטיין נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 7.2.10 הודבק על מכוניתו של המבקש צו שניתן ביום 4.2.10 על ידי מנהלת מחוז ירושלים במנהל מקרקעי ישראל, הגב' אפרת שטראוס, על פיו הצטווה המשיב לסלק את ידו תוך 30 יום ממקרקעין המצויים בגוש 30407 חלקה 199 (בחלק) במורדות קרית יובל – עין כרם לפי מפה שצורפה לצו (להלן: "הצו"). הצו ניתן לפי הוראות סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשמ"א 1981 (להלן: "החוק"). על פי האמור בצו, המבקש תפס שלא כדין את מקרקעי הציבור הנ"ל.

ביום 9.3.10 הגיש המבקש בקשה לביטול הצו משום שלדבריו הצו הוצא שלא כדין מאחר והוא מחזיק במקרקעין נשוא הצו בצורה בלעדית במשך תקופה ארוכה, השקיע כספים רבים במתחם אותו הוא נדרש לפנות, תוך שהוא פורץ דרכים וסולל כבישי גישה למקום, מפתח את הקרקע מקים ומשקם טרסות על חשבונו. לדברי המבקש המקרקעין שאותה הוא נדרש לפנות היו תפוסים עוד על ידי הדיירים הקודמים לו במקום החל ממועד הסמוך להקמת המדינה כשחלקם מוסדרים בהסכם חכירה ומשמשים כביתו של המבקש, המבקש טוען כי צו לפי החוק ניתן להוציא רק בהתמלא 4 תנאים כדלקמן:

א. נתפסו מקרקעי ציבור.

ב. התפיסה הינה "טרייה".

ג. התפיסה נעשתה ללא ידיעת המשיב.

ד. הפולש נעדר זכויות במקרקעין נשוא הפלישה.

לדברי המבקש התנאי של תפיסה טרייה (היינו תפיסה שנעשתה לפני פחות מ- 36 חודשים) לא מתקיימת. מדובר במתחם כאמור מוחזק על ידי קודמיו של המבקש מאז קום המדינה, המתחם מגודר. לדברי המבקש הדיירים הקודמים לו, משפחת משולם ולאחריה משפחת זלינגר ממנה שכר המבקש את המתחם תוך קבלת אופציה לרכוש אותו, אופציה שאותה הוא מימש עשו שימוש במקום מאז קום המדינה. המבקש עצמו מחזיק במתחם, לדבריו, למעלה מעשור.

המבקש טוען עוד כי מהתשריט שצורף לצו שניתן לו אי אפשר ללמוד מהם השטחים שהוא מחזיק שלא כדין ומה השטחים שעליו לפנות. הצו אינו מבחין בין שטחים פתוחים לבין המבנים המצויים במתחם ואשר משמשים למגוריו ונבנו לפני שנים רבות. המבקש טוען עוד שהמשיב ייצר מצג לפיו אחיזת המבקש במתחם הינה באישורו ובהתאם לכך הוא שינה את מצבו לרעה.

על פי הבקשה נתתי צו המונע את הסילוק והבקשה הועברה לתגובת המשיב אשר טען כי מדובר בפלישה טרייה שהתגלתה על ידי פקח בעקבות תלונה של אזרח. הפקח ביקר במקום לפני התלונה ולא מצא דבר ואילו לאחר התלונה הוא מצא שהמבקש ביצע במקום עבודות המהוות תפיסה של המקום ולפיכך הוצא הצו.

הצדדים נחקרו בפני היינו הפקח שלפי סיורו במקום הוצא הצו – מר יוסי גפן – והמבקש עצמו ועד נוסף מטעמו.

הפקח העיד כי ביקר במקרקעין נשוא הצו ביום 3.12.09 ומצא שהם ריקים ופנויים. לדבריו, הוא החל לסייר במקרקעין נשוא הצו באופן יזום ב- 30.11.08 כיון שהייתה כוונה להוציא את השטח למכרז. לדבריו, בביקור זה ובביקורים נוספים מצא שהמקרקעין פנויים ורק בעקבות תלונה שהגיעה ביום 18.1.10 על נטיעות חדשות שהתגלו ביום 16.1.10 הוא יצא שוב למקום ומצא שהמבקש נטע עצים חדשים ושיפץ את הטרסות. הפקח אישר כי הוא לא סימן את המחסן והחניה, המצויים במקום והמשמשים את המבקש, בשרטוט שהכין בעקבות ביקורו משום שכלל הנראה הוא לא ראה אותם ואף אישר שיכול להיות שהם קיימים כבר שנים. לדבריו, טענת המבקש כאילו המקום מוקף בגדר לא נכונה מה שיש שם זה טרסות כפי שיש בכל מורדות קרית יובל – עין כרם.

המבקש עצמו וכן העד מטעמו העידו כי הנטיעות שיש במקום הינם ישנות. העד גורמן העיד כי הוא נוסע באופניים מספר פעמים בשבוע באזור עם קבוצות אותם הוא מדריך והוא ראה במקום את המבקש כשהוא עובד בחקלאות. העד העיד כי העצים שלדברי הפקח ניטעו לאחרונה, ניטעו בפועל "לפני הרבה זמן".

המבקש חזר בעדותו על האמור בבקשה ובתצהיר. לדבריו את החלקה שלו מקיפה גדר ולא טרסות כפי שטען הפקח. בחקירה הוצגו למבקש החוזים שבינו לבין זלינגר (ממנו רכש את הזכויות) מהם עולה כי הוא רכש שטח של רק 500 – 570 מ"ר ולא את כל השטח ואולם המבקש טען כי היה ברור לו שהוא רוכש את כל השטח משום שלאף אחד אין צורך בו ובפועל הוא מעבד אותו כבר 10 שנים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי בשלב זה יש מקום להשאיר את הצו הזמני שניתן על כנו ולהורות כי המקרקעין לא יפונו. הנימוק למסקנה זו הוא הספק שנותן בליבי כאשר למשך הזמן שמבקש מחזיק ומעבד את המקרקעין נשוא הצו. כאמור בעניין זה, בנוסף לעדותו של המבקש, ישנה גם עדות של עד נטרלי אשר לדבריו נוסע במקום עם קבוצות נערים באופניים מס' פעמים בשבוע. לדברי אותו עד הוא ראה את המבקש עובד בחקלאות בין היתר במקום אותו הוא מתבקש לפנות לפי הצו. לאמור יש להוסיף את העובדה שהמפקח לא שם לב לקיומם של מחסן וחניה שלא סומנו על ידו בתשריט על אף שגם לדבריו יכול להיות שהם קיימים כבר תקופה ארוכה. היינו, על אף שהפקח ביקר במקום מספר פעמים ביקורים יזומים על מנת לבדוק אם השטח פנוי הוא לא מצא ולא סימן את המחסן והחניה. יתכן שכפי שהם לא סומנו, לא סומנו גם העצים שנטע המבקש או הטרסות/גדרות שנבנו/שופצו על ידי המבקש לפני שנים רבות. כאמור לעיל, תנאי הכרחי להוצאת צו לפי הוראות החוק הוא שיהיה מדובר בפלישה טרייה של פחות מ- 36 חודשים ולטעמי בעניין זה נשאר ספק שבנסיבות העניין ובנסיבות החריגות של הוצאת צו מנהל. ללא הזקקות לבית המשפט, יש בו כדי להביא להמשך עיכוב ביצוע הצו. אבהיר כבר עתה כי המשיב לא הצליח להוכיח שיש לו זכויות כלשהם במקרקעין אותם הוא מתבקש לפנות ואולם עצם ההחזקה הממושכת לכאורה אינה מאפשרת הוצאת צו לפי הוראות החוק.

לאור כל האמור ובשל הספק בשאלת משך ההחזקה של המבקש במקרקעין אני מורה כי אין לבצע את הצו וככל שהמשיב מבקש לפנות את המבקש מהמקרקעין עליו לעשות זאת בדרך של תביעה משפטית ולא בדרך של הוצאת צו לפי הוראות חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים).

בשל כך שהמבקש לא הצליח להוכיח שיש לו זכויות במקרקעין נשוא הצו וכל הסיבה שבגינה לא ניתן לבצע את הצו היא הספק בעניין משך החזקה של המשיב אין צו להוצאות.

יש לפתוח תיק עזר ולתייק בו את סיכומי הצדדים והמפות שצורפו להם .

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה .

ניתנה היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010, בהעדר הצדדים.