בוריס נ' פלאח ואח'

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה.

עילת התביעה של התובע היתה רשלנות מקצועית נטענת מצד הנתבע כעורך דין, אשר בעטיה נשללה מהתובע היכולת לקבל פיצוי בגין תאונת דרכים שאונתה לו בשנת 1997 (!). בפסק הדין שניתן ביום 17/4/2012 הוריתי לנתבע לשלם לתובע 20,000 ₪ והוצאות משפט.

הנתבע עותר לעיכוב ביצוע פסק הדין, והתובע מתנגד.

על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

כידוע, עיכוב ביצוע של פסק דין יתאפשר בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון - הוכחת הקושי בהשבת המצב לקדמותו, במידה ופסה"ד יבוצע והערעור לגביו יתקבל; והשני - הוכחת סיכויי הערעור (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 527).

באשר לתנאי הראשון – לא הוצגו כל נתונים באשר למצבו הכלכלי "הגרוע" של התובע – ועם כל הכבוד, לא אוכל לתת משקל מכריע לטענת הנתבע לפיה "לפי מיטב ידיעתו" התובע מתקיים מקצבת ביטוח לאומי ואין לו נכסים. טענה זו נטענה באופן כללי בתצהירו של הנתבע ללא כל תימוכין – ועליו נטל ההוכחה גם לגבי רכיב זה של הבקשה. בהקשר זה ההלכה היא כי:

"אין בחשש בלבד לחוסר יכולת פירעון, המתבסס על מצבו הכלכלי של הזוכה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין"

ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים, פ"ד נו(4) 178; בש"א 8240/96 (ע"א 6626/96) איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403; בש"א (מחוזי י-ם) 5183/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ארכובית קאר בע"מ, מאגר נבו (2004) ועוד.

באשר לתנאי השני – בבש"א 6378/96 החברה העירונית לפיתוח נ' י' שיינר ושות', מאגר נבו (1996) עמד בית המשפט על הבעייתיות הקיימת בבחינת רכיב זה על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין, לאמור:

"בצדק עמד ב"כ המבקשת על האנומליה שבמצב דברים זה, בו על מבקש העיכוב לשכנע את השופט שנתן את פסק-הדין כי קיים סיכוי שיתקבל ערעור על פסק-דינו. מציאות זו, בה עומד השופט במצב של "ניגוד עניינים", גם אם אינה אסורה לפי תקנות סדר ה דין האזרחי, בוודאי שאינה רצויה, ויש ליתן את הדעת לתיקונה, אם בתיקון תקנות סדר הדין, ואם בפרקטיקה בה לא ישב אותו שופט ב"ערעור" על פסק-דינו."

במקרה זה, עם כל הזהירות, קשה לי לומר ששוכנעתי כי הסיכויים גבוהים במיוחד.

ראשית, לא הוגש עד היום הערעור אשר על הגשתו הודיע הנתבע (ואזכיר כי פסה"ד ניתן לפני יותר מחודשיים ובקשת עיכוב הביצוע הוגשה לפני תשעה ימים).

שנית, יש לראות כי טענותיו של הנתבע באשר לערעור מתייחסות רק לשאלת גובה הנזק ואין הוא מעלה טענות באשר לקביעת אחריותו (נושא אשר היה בלב ליבו של הדיון).

שלישית, הנתבע "מלין" על כך שלא נלקחו בחשבון תקבולי המל"ל שהיה צריך לנכות, אך יש לראות כי הנתבע עצמו מתייחס למענק חד-פעמי מהמל"ל בסך 4,566 ₪ ואני לקחתי בחשבון מענק בסך 13,526 ₪ (על פי המסמך שהוגש בהקשר זה). משמע, שאני ניכיתי מהפיצוי סכום גבוה מאשר הסכום לו טוען הנתבע.

רביעית, לגבי אי ניכוי דמי האבטלה – יש לראות כי קבעתי שהפיטורין של התובע לא היו קשורים לתאונה ולכן אין סיבה לנכות את דמי האבטלה.

חמישית, יש לזכור כי עסקינן בתביעה אשר הותירה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% והתרחשה בשנת 1997 (!!!). לכל הסכומים לטובת התובע כמו גם לכל הסכומים שיש לנכות מהפיצוי הוספתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק – ולא הבנתי מהי טרוניתו של הנתבע לגבי הפרשים אלו.

לכן, סיכויי הערעור אינם גבוהים מאשר 50%, וממילא – הואיל ועסקינן בשני תנאים מצטברים, הרי שלאור אי הוכחת התנאי הראשון אין צורך להכריע בשאלת התקיימותו של התנאי השני. בשולי הדברים אוסיף כי מהתכתובות שצרפה ב"כ התובע לתגובתה – עולה שיש חשש לשימוש שלא בתום לב בהליכים המשפטיים מצדו של הנתבע – ויש להצר על כך.29371לפיכך, לפיכך, הבקשה נדחית והנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ב, 21 יוני 2012, בהעדר הצדדים.