בורינסנקו נ' משרד הפנים

פסק דין

1.העותר, אזרח אוקראינה, נכנס לראשונה לישראל בתאריך 29.1.03, באשרת תייר, בהזמנת אימו, שהינה תושבת קבע. האם קיבלה את מעמדה בעקבות שירותו הצבאי של בנה השני – שהינו בן לאב יהודי, מכוח עמידתה בקריטריונים הקבועים בנוהל "מתן מעמד להורים לחייל/ים" (להלן – "הנוהל").

לאחר כחודש יצא העותר את גבולות ישראל, ושב בשנית לישראל בתאריך 1.9.2004, בהיותו בן 17, באשרת תייר אשר תוקפה פג עוד ביום 17.5.05, ומאז שוהה העותר למעלה מ-5 שנים בישראל שלא כדין.

2.אשרת השהייה שניתנה לעותר ניתנה לו לצורכי ביקורו את אימו בלבד, שכן על פי הוראות הנוהל, אין כל אפשרות לאם החייל להביא לישראל ילדים נוספים שאינם זכאים לקבל מעמד בישראל.

3.בשנת 2006 הגיש העותר עתירה מינהלית (עת"מ 3352/06) בה עתר כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשתו של למתן מעמד בישראל. במסגרת עתירה זו, ניתן פסק דין בהסכמה לפיו, עניינו של העותר יועלה לדיון בועדה הבינמשרדית.

מאחר ולא היה ברשותו של העותר דרכון בר תוקף, לא הועלה עניינו לדיון בפני הועדה הבינמשרדית, שכן אחד התנאים של הועדה הינו הצגת דרכון בתוקף.

4.בשנת 2007 הגיש העותר לבית משפט זה עתירה נוספת (עת"מ 4730/07) כנגד ההחלטה שלא להביא את עניינו בפניה ועדה הבינמשרדית. במסגרת עתירה זו ניתן פסק דין בהסכמה לפיו, עניינו של העותר ידון בפני הועדה הבינמשרדית חרף העדר דרכון בר תוקף.

בתאריך 27.3.08 דנה הועדה הבינמשרדית בעניינו של העותר ודחתה את בקשתו. העותר לא ערער על החלטה זו.

5.בתאריך 25.8.08 נשלח לעותר מכתב בה הודע לו כי בקשתו נדחתה וכי עליו לצאת את הארץ תוך 45 ימים. העותר לא יצא מן הארץ, וכאמור הוא שוהה בישראל כחמש שנים שלא כדין.

6.בתאריך 15.8.10 פנה העותר (באמצעות אמו) ללשכת המשיב בחדרה בבקשה לקבוע לו תור להגשת בקשה ומסמכים להסדרת מעמדו. העובד מטעם המשיב סרב לקבוע לעותר תור להגשת הבקשה תוך שנמסר לעותר (באמצעות אימו) כי עליו לעזוב את הארץ וכי הוא שוהה שלא כדין בישראל. בתאריך 18.8.10 נשלח לעותר מכתב נוסף ובו נדחתה בקשתו לקביעת תור לטיפול בבקשת מתן המעמד לעותר.

7.החלטה זו של העובד בלשכה בחדרה, לפיה סורבה בקשתו של העותר לקביעת תור להגשת בקשה, היא מושא העתירה שבפנינו.

העותר העלה טענות רבות בעתירתו, ואולם אתרכז רק בטענתו היחידה הרלוונטית - כי העובד מטעם המשיב אינו מוסמך לסרב לקבוע תור לאדם המבקש להגיש בקשה להסדרת מעמד. העותר טוען כי החלטה זו נגועה בשיקולים זרים, עומדת בניגוד לכל נוהל סביר וניתנה בחוסר סמכות.

8.המשיב טוען כי דין העתירה להידחות, הן על הסף והן לגוף העניין. המשיב התייחס בתגובתו לעניינים רבים שאינם רלוונטיים להחלטת העובד נשוא העתירה, ולא אדרש להם בהכרעה זו. לעצם העניין, טוען המשיב כי מאחר וממילא דינה של בקשת המשיב להסדרת מעמדו, להידחות, לא נפל כל פגם בהחלטת העובד לסרב לקבל את הבקשה. כן נטען כי העותר מבקש לעקוף למעשה את הליך הגשת הערעור על החלטת הועדה הבינמשרדית, נוכח העובדה שהמועד להגשתו של הערעור חלף זה מכבר.

9.דין העתירה להתקבל.

כאמור, השאלה היחידה העומדת לדיון לפנינו היא – האם מוסמך עובד המשיב לסרב לקבל בקשה שמוגשת על ידי מאן דהוא?

התשובה לכך היא שלילית.

בסעיף א.1 ל"נוהל כללי לקבלת בקשות מכל סוג כלשהו והגשת ערעור על החלטה" (נוהל מס' 5.1.0001), נאמר כדלקמן:

"להדגיש בפני כל עובדי הלשכות כי אין לסרב לקבל בקשה מכל סוג שהוא, גם אם ברור לעובד בלשכה שהבקשה תדחה".

מכאן, שהעובד בלשכתו של המשיב בחדרה, לא היה מוסמך לסרב לקבל את בקשתו של העותר, אף אם סבור היה כי בסופו של דבר הבקשה תדחה. מובן מאליו שלעובד אין כל שיקול דעת בנושא.

אעיר כי הדברים נכונים אף בהעדרו של הנוהל הנ"ל. אני סבורה כי פשיטא שלעובד אין כל שיקול דעת לסרב לקבל את הבקשה. דומה הדבר למזכיר בית משפט אשר יסרב לקבל תביעה לרישום מפאת מעשה בית דין. אף אם ברור למזכיר כי תביעה זו תדחה בסופו של דבר, מובן מאליו שאין לו כל סמכות שלא לקבל את התביעה. וכך הדבר בענייננו. העובד בלשכת המשיב, חייב לקבל כל בקשה להסדרת מעמד, אף אם סבור הוא כי לבקשה אין כל סיכוי.