בורוס נ' בנימין ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפינוי מושכר, שהוגשה לפי פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

2.אין חולק כי התובע הוא הבעלים על נכס המצוי ברח' יצחק ניסים 61/85 בירושלים, הידוע גם כגוש 29936 חלקה 13 תת חלקה 78 (להלן – "המושכר") וכי נחתם הסכם שכירות בין הצדדים ביום 14/09/10 (נספח 2 לכתב התביעה , להלן-"ההסכם"). תקופת השכירות שנקבעה בהסכם היא עד ליום 18/09/11 עם אופציה להארכה עד ליום 12/09/12. האופציה מומשה כאמור בתוספת להסכם (נספח 3 לכתב התביעה, להלן-"התוספת להסכם") ולפיה תקופה השכירות היא עד יום 19/09/12.

3.התובע טוען כי הוסכם על הארכת תקופת השכירות עד יום 01/08/13 בכפוף למילוי תנאי ההסכם ע"י הנתבעים כאמור בהודעה שנשלחה לנתבעים ע"י בא כוחו ביום 22/01/13 (נספח 4 לכתב התביעה, להלן-"ההודעה"). משהסתיימה תקופת השכירות, אין לנתבעים זכות להמשיך להחזיק במושכר. כך גם, הופרו הוראות ההסכם משלא שולמו דמי השכירות עבור חודשים פברואר- אוגוסט 2013. לפיכך, ביקש התובע להורות על פינוי המושכר.

4.הנתבע דוחה את טענת התובע לעניין תקופת ההארכה של השכירות. לדידו, הוסכם בינו בין התובע לאחר תום תקופת השכירות שנקבעה בתוספת להסכם כי היא תוארך, זאת לשלוש שנים נוספות. התובע פנה אליו והציע להאריך את התקופה והיתנה זאת בתשלום דמי שכירות מראש למשך כל תקופת הארכה . הוסכם ביניהם כי דמי השכירות החודשיים יופחתו ויועמדו על סך של 3,800 ₪ בלבד בעוד דמי השכירות בתקופת ההסכם והתוספת להסכם, היו בסך של 5,000 ₪ לחודש. בנוסף דרש ממנו התובע לבנות , כדבריו, גינה במקום המרפסת של המושכר ולסייד את המושכר על חשבון הנתבע בצבעים מסוג יקר.

5. הנתבע טוען, כי הוא הסכים לתנאים בהסתמכו על התחייבותו של התובע להארכת תקופת השכירות למשך 3 שנים. לאור זאת, הוא בצע עבודות במושכר על חשבונו בעלות של 80,000 ₪. בהתאם להסכמות לעיל, אשר לא הועלו על הכתב לבקשת התובע מטעמיו הוא בהיותו אזרח מרוקו ומגוריו שם , הוא שילם לתובע סך של 30,000$ במזומן עבור 32 חודשי שכירות מראש. סוכם ביניהם, כי היתרה ישלם מאוחר יותר לתובע.

לאור האמור, משהוארכה תקופת השכירות ושולם בגינה מראש אין להורות על פינוי המושכר ע"י הנתבעים. יתירה מכך, מניעיו של התובע בהגשת התביעה הם מחמת רצונו למכור את הנכס כפי שהוא למד מפנייתו של מתווך מטעמו של התובע שפנה אליו בהצעה לפיה התובע ישלם לו סך של 70,000 ₪ בגין השקעותיו במושכר ובלבד שיפנה אותו על אתר. הצעה זו, דחה הנתבע לפי טענתו.

6.ביום 27/11/13 שמעתי את עדותו של התובע ונקבעה ישיבה נוספת לשמיעת עדותו של הנתבע שהיה חולה והעד מטעמו, שלא התייצב לישיבה הראשונה . כמו כן, נעתרתי לבקשתו של הנתבע להזמין את המתווך כעד מטעמו על מנת להוכיח את הגנתו. הוריתי על הזמנת המתווך ע"י המזכירות והמצאת ההזמנה לעד ע"י הנתבע.

דיון והכרעה:

7.מעדותו של התובע עולה כי הוא מתגורר דרך קבע במרוקו וכי הטיפול בענייני המושכר נעשה באמצעות עוה"ד והמתווך מטעמו. לדבריו, הוא מבקר בארץ פעם או פעמים בשנה, מידי שנה בשנה. הוא עצמו חתם על ההסכם בביקורו בארץ (עמ' 2 שורה 7 וראו עדות הנתבע עמ' 13 שורה 32) ואילו על התוספת להסכם חתם בא כוחו לפי ייפוי כוח שקיבל ממנו (עמ' 2 שורה 35, עמ' 3 שורות 1 ו-7 ). כך גם עולה מתצהירו של התובע ומעדותו כי ההודעה בדבר הארכה נוספת של תקופת השכירות נשלחה לנתבע ע"י עוה"ד של התובע מכוח יפוי כוח שהוא נתן לו (עמ' 7 שורות 15-15). לדבריו, הוא לא הקפיד על הנתבע באי תשלום דמי שכירות כסדרם ואף הורה למתווך עמנואל שטיפל בשכירות מטעמו, לתן הזדמנות לנתבע לשלם את חובו ולא להביא לסיום השכירות מחמת ההפרה באי תשלום דמי שכירות לפי ההסכם (עמ' 5 שורות 11-12) . הוא לא הסכים להאריך את תקופת השכירות אלא עד חודש אוגוסט 2013 ועשה זאת כטובה לנתבע (עמ' 6 שורה 18).

8. התובע העיד כי במשך שנתיים ,קרי: בתקופת ההסכם והתוספת להסכם, לא הייתה בעיה בתשלומים של דמי השכירות. ההפקדות בוצעו אמנם מידי חודש בחודשו ולא כמתחייב בהסכם בתשלום מראש לכל רבעון (עמ' 3 שורות 28-29, ראו: ת/1- ת/4). התשלום האחרון שולם לו בסוף דצמבר 2012 עבור תקופת האופציה שנקבעה עד ל- 12/12 לפי התוספת להסכם (עמ' 4 שורה 10 ). נודע לו באקראי על אי תשלום דמי השכירות לשנת 2013 כמתחייב בהודעה על הארכת תקופת השכירות, מפנייה של הבנק אליו בשיחה טלפונית למרוקו לפיה קיימת יתרת חובה בחשבונו. אי אז, הוא נוכח לראות שלא שולמו דמי השכירות עבור אותה שנה, 2013 (עמ' 6 שורות 17-18). לפיכך, הוא הורה לעוה"ד שלו גריגורי, להוציא את הנתבע מהבית.

9.הנתבע הצהיר כי שילם לתובע את דמי השכירות בכל חצי שנה בערך בתשלום מראש במזומן לתובע שביקר בארץ (סעיף ו. לתצהיר) , דבר שהוכחש בחקירתו של התובע באומרו כי אף פעם הם לא נהגו כך (עמ' 8 שורה 2). בחקירתו, שינה הנתבע מגרסתו והעיד כי הוא שילם דמי שכירות לתובע בכל 4 או חמישה חודשים מראש (עמ' 14 שורות 1-6) . מעיון באישור של משרד הפנים בדבר פרטי נוסע בנוגע לתובע (ת/1) עולה כי אין לקבל את גרסתו של הנתבע לפיה הוא שילם לתובע 'ביד' את דמי השכירות מידי 4-5 חודשים שכן התובע, לא הגיע לארץ בתכיפות זו. בהמשך חקירתו הודה הנתבע לראשונה, כי בשנה השנייה של השכירות הוא שילם את דמי השכירות מידי חודש בחודשו (ראו דפי חשבון שהגיש התובע) בהסכמת התובע ובהפקדה לחשבון בנק שלו (עמ' 13, שורה 6, עמ' 14 שורה 25).

עדות זו של הנתבע, בנוגע למועדים ולאופן בו הוא שילם את דמי השכירות לתובע בשנה הראשונה והשניה של השכירות לא הייתה קוהרנטית ולא עשתה עלי רושם מהימן.

10.בחנתי את גרסתו של הנתבע לפיה הוא שילם דמי שכירות לתובע מראש, בסך של 30,000 $ במזומן בהסתמכו על התחייבותו של התובע להארכת תקופת השכירות למשך 3 שנים, קרי: עד לסוף שנת 2015.

לגרסת הנתבע, התובע ביקר אצלו במושכר בעת שחברו העד אוחנה, היה גם הוא במושכר. בתצהירו, לא נקב הנתבע במועד הביקור של התובע במושכר ובעדותו אמר לראשונה כי הביקור היה בחודש פברואר 2013 ,פלוס מינוס (עמ' 15 שורה 20 , עמ' 16 שורות 16-24) . כך גם העיד חברו מר אוחנה (עמ' 19 שורה 24).

התובע, הכחיש כי ביקר במושכר לאחר תום תקופת השכירות שנקבעה בתוספת להסכם ולא נחקר בשאלת מסירת 30,000$ במזומן לידיו.

מעיון ברשומה המוסדית של משרד הפנים (ת/1) עולה כי התובע לא ביקר בארץ בחודשים ינואר או פברואר 2013 וביקורו הראשון בארץ בשנת 2013 היה בחודש יולי . בכך, יש כדי לסתור את גרסתו של הנתבע על מסירת הכסף לידי התובע.

11. התובע העיד כי מי שביקר במושכר מטעמו בחודש דצמבר 2012 או ינואר 2013 היה המתווך עמנואל (עמ' 5 שורות 24-32) . חזקה על הנתבע שהיה מזמין את המתווך להעיד משניתנה לו ההזדמנות לכך, אילו עדותו עמדה לטובתו וכאמור נסתרה גרסתו של הנתבע, בדבר מסירת הכסף לידי התובע .

הנתבע, לא הציג ראיות כלשהן בתמיכה לגרסתו שיש בהן כדי ללמד על משיכת סך של 30,000$ מחשבון הבנק של אביו שהתגייס לטובתו למימון דמי שכירות לתקופה של 32 חודשים מראש. לא הוכחו גם מקורות המימון של האב מחשבונו או מהלוואה וכיוצ"ב שנטל לצורך כך ולא הוצגה ראייה חיצונית כלשהי להוכחת גיוס התשלום, בסכום לא פעוט.