בורוכוב נ' ברוכים

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי תקיפה לפי סעיף 25 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] .

רקע

1. התובע הינו שוטר סיור. ביום 12.8.08, בשעה 23.11 או בסמוך שהה הנתבע עם אמו בדירה בקומה עליונה של בניין ברח' גורי ישראל 6 בתל אביב. השכן שלומוב הזעיק למקום שוטרים לאחר שרעשים שבקעו מהדירה הפריעו את מנוחתו. כשהגיעו התובע והשוטר מגלשווילי לדירת האם, ביקשו מהנתבע להזדהות אך הוא טען שאין בידיו תעודת זהות. השוטרים ביקשו ממנו להתלוות אליהם לניידת על מנת לזהותו במסוף ועל מנת להסיעו לתחנת המשטרה לצורך קבלת דו"ח איכות הסביבה בשל מפגע רעש. זאת משום שלא ניתן היה לערוך את הדו"ח במקום.

2. הנתבע סירב להתלוות אל השוטרים לתחנה והתנגד למעצרו תוך שהוא מניף את ידיו לעבר התובע ופוגע בפניו עם ידו כשהוא מחזיק בצרור מפתחות. כתוצאה מכך נגרם לתובע חתך בשפתו העליונה והוא נזקק לטיפול בחדר מיון [להלן – "התקיפה"].

3. בהמשך חש מגלשווילי לעזרת התובע, תפס את הנתבע והזיזו הצידה. הנתבע המשיך להתנגד למעצרו ופגע במגלשווילי כך שאף הוא נזקק אף הוא לטיפול בחדר מיון.

4. המדינה הגישה נגד הנתבע ונגד אמו כתב אישום המייחס להם מסכת עובדתית רחבה יותר וכן עבירות של תקיפת שוטר ואיומים [ת.פ. 27733-04-10]. לימים הושג הסדר טיעון במסגרתו נמחקו האישומים נגד האם, המסכת העובדתית נגד הנתבע צומצמה והעבירות הומרו להתנגדות למעצר. הנתבע הודה והורשע בכתב האישום המתוקן.

אלו הם "הממצאים והמסקנות".

5. כב' השופט בארי שדן בתיק ביטל את הרשעתו של הנתבע מן הנימוקים הבאים: אחד, שירות המבחן הגיש תסקיר "חיובי ביותר" והמליץ לבטל את ההרשעה. שניים, הנתבע ניסה למנוע את מעצר האם כאשר פגע בתובע. שלישי, בהמשך נעשה שימוש בלתי מבוטל בכוח לצורך מעצרו של הנתבע והוא נזקק לאשפוז בבית חולים. במסגרת זו הטיל על הנתבע עבודות שירות לתועלת הציבור ופיצוי לתובע בסך של 350 ₪ [להלן – "הפיצוי הפלילי"]

6. לטענת התובע נזקיו עולים על הפיצוי הפלילי ולכן עתר בתביעתו שלפניי. לטענת הנתבע די היה בפיצוי הפלילי.

הראיות

7. התובע חזר על הממצאים בהליך הפלילי. מחקירתו הנגדית עולה שהכל התנהל על מי מנוחות מרגע שנכנס עם השוטר השני לדירת האם. הנתבע לא יכול היה להציג להם תעודת זהות, לבקשתו התלווה אליהם הנתבע למטה, אל הניידת, שם זוהה באמצעות המסוף. לדבריו ביקש מהנתבע להיכנס לניידת על מנת לנסוע לתחנה לקבל דו"ח, ורק כאשר הורה לו להיכנס לניידת והניח יד על כתפו, תקף אותו הנתבע לפתע. לדברי התובע, רק בשלב זה קפצה עליו האם, תפסה אותו בדש חולצתו, נתלתה עליו וקרעה לו שרשרת, צרחה והיה צורך להשתמש בכוח כדי להסיר אותה ממנו. לדבריו, גרסת הנתבע ואמו, כאילו פעלו השוטרים באלימות מתמשכת החל כניסתם לדירה "לא היה ולא נברא". הוא הוסיף והעיד שכתוצאה מהתקיפה נגרם לשפתו חתך בגודל של כס"מ מלווה בדימום והיה צורך להדביקו במיון. החתך הותיר צלקת אותה הציג בבית המשפט. הצלקת מפריעה לו עד היום מבחינה אסתטית ומדממת עם כל גילוח. לדבריו הוא חווה עד היום תחושות של השפלה וזיכרונות לא נעימים מהתקיפה המפתיעה.

8. לגרסת הנתבע והאם, הם לא הקימו רעש כלשהו, אלא הנתבע עזר לאמו להוציא מיטה נפתחת. הסיבה להגעת השוטרים הינה התנכלותו של השכן וקשריו עם התובע. כבר עתה אני דוחה גרסה זו שאין בה אלא ניסיון להביא ראיות לסתור את הממצאים בהליך הפלילי. יתר חלקי הגרסה אינם בגדר ראיות לסתור ואבחן אותם בהמשך. כאשר הגיעו השוטרים הייתה האם במקלחת. הנתבע לא יכול היה להציג לתובע תעודת זהות שכן זו הייתה בדירת מגוריו עם סבתו. כשאמר זאת לתובע השיב לו התובע שהוא שקרן, שיקבור אותו ושיוציא אותו מהצבא. בשלב זה תפסו התובע והשוטר השני את הנתבע בכתף חולצתו והוציאו אותו לחדר מדרגות כשהוא צועק וקורא לאמו. כשיצאה האם מהמקלחת ושאלה את השוטרים למעשיהם, השיבו לה בחוצפה ואיימו שיעצרו גם אותה. לאחר מכן לגרסת הנתבע ואמו משכו אותו השוטרים בכוח ובאלימות לרחוב תוך כדי שהם מכים גם את אמו. הנתבע סירב להיכנס לניידת, לא הבין מדוע עוצרים אותו ומדוע מכים אותו ואת אמו. עם התקהלות השכנים הזמין התובע כוחות תגבור, דחפו את הנתבע פנימה והחוצה, כשהם ממשיכים להכות בו ולבסוף אוזקים אותו ומובילים אותו לתחנת יפתח. אמו של הנתבע מצטרפת לעדותו ומוסיפה כי כאשר ניסתה להוציא את הנתבע מהניידת, יצא התובע, בעט בה בין הרגליים ונתן לה אגרוף בעין. לאחר מכן היא מתארת הובלתה בניידת נפרדת, קשורת ידיים ורגליים, בריחת שתן ולעג של השוטרים בתחנה. הנתבע ממשיך: כל עת הנסיעה, המשיך התובע לאיים עליו ולקלל אותו. בהמשך הוא מתאר את סבלו בתחנה כולל המשך איזוק ומניעת מזון ואינסולין. התובע מוסיף שהתלונן במח"ש נגד השוטרים אך תלונתו נגנזה. הנתבע מודה שאינו זוכר אם פגע בתובע.

9. לטענת הנתבע, הוא הודה בתיק הפלילי לפי עצת עורך דינו ומאחר שחשש להיכלא במצבו הרפואי ומפגיעה בעתידו הצבאי. טענה זו אין לה משמעות משפטית ואין בה כדי לשחרר את הנתבע מתוצאות הודאתו.

דיון

המצב המשפטי

10. סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 קובע:

קבילות ד[א] הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.....

[ג] הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

11. "פסק דין" לצורך הסעיף מוגבל להכרעת הדין ואינו כולל את החלק הדן בענישה. "פסק דין" - גם כאשר נקבעו ממצאים ומסקנות אלא מנימוקים טיפוליים לא הסתיים התיק בהרשעה [ע"א 304/82 הילמן נ' כרמי, פד"י מא [4] 1]. כך גם כאשר הכרעת הדין הושגה בעקבות הודאת נאשם וללא קביעת ממצאים עובדתיים [ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פד"י מא [4] 327, 332].