בורודה ואח' נ' זרמתי ואח'

פסק דין

התובעים רכשו מהנתבעים דירת מגורים ברחוב בן צבי 37 בקרית אתא (להלן: "הדירה").

ביום 14.11.11 הצדדים חתמו על זיכרון דברים, לפיו הנתבעים הביעו את נכונותם למכור את הדירה, והתובעים הביעו את נכונותם לקנות את הדירה, כאשר מחיר התמורה שהוסכם בין הצדדים, לאחר מו"מ, עמד על 705,000 ₪.

יום למחרת, ביום 15.11.11, הצדדים חתמו על ההסכם למכר הדירה (להלן: "ההסכם" ו/או "הסכם המכר").

התובעים קיבלו את החזקה בדירה בחודש ינואר 2012, ועברו להתגורר בה בתחילת חודש פברואר 2012, כאשר שבועיים בערך לאחר כניסתם לדירה התגלתה להם, לטענתם, בעיית רטיבות קשה בדירה.

טענות התובעים

זמן קצר לאחר כניסתם לדירה התגלתה בדירה בעיית רטיבות קשה, שלא ניתן היה להבחין בה לפני כן. זאת, שכן במועדי ניהול המו"מ וכריתת הסכם המכר הדירה הייתה מסודרת, מסוידת, נקייה, ולא נראו בה סימני רטיבות או עובש.

במועדי ביקוריהם בדירה, לפני הרכישה, הם הבחינו במספר נקודות בודדות של רטיבות מתחת לחלון בחדר השינה, וכאשר נשאלו הנתבעים אודות פשרן של הנקודות הנ"ל, התובעים נענו בכך, שאין כל בעיית רטיבות בדירה, וכי ניתן לתקן זאת בשפכטל.

לטענת התובעים, הנתבעים ידעו אודות קיומה של בעיית רטיבות אקוטית בדירה, ואף ראו וחוו את הבעיה, אך נמנעו מלגלות זאת לתובעים. לא זו אף זו: הנתבעים ניסו לטשטש במכוון את בעיית הרטיבות, בכך שניסו לצבוע את כל המקומות שיש בהם רטיבות הנראית לעין.

עוד טוענים התובעים, כי מבירור ושיחות עם השכנים, התברר להם כי הנתבעים ביצעו עבודות שיפוצים בדירה לשם תיקון בעיית הרטיבות והעובש בדירה.

התובעים הוסיפו וטענו, כי אם הנתבעים היו מגלים להם את דבר קיומה של בעיית הרטיבות או העובש בדירה, הם לא היו רוכשים אותה בשום מחיר. הנתבעים הטעו אותם בעניין זה, ואם היו מגלים להם את מצב הרטיבות בדירה לאמיתו, התובעים לא היו חותמים על הסכם הרכישה. 

בהסתירם את בעיית הרטיבות החמורה בדירה, הרי שהנתבעים הפרו את חובת תום הלב בניהול מו"מ לכריתת ההסכם.

התובעים צירפו לכתב תביעתם חוות דעת שנערכה על ידי מר מרדכי שטיינר (להלן: "חוות דעתו של שטיינר"), מהנדס איכות, הנדסאי ומבקר איכות בנייה, אשר העריך את שווי העבודות הנדרשות לתיקון בעיית הרטיבות בדירה, בסך של כ 129,000 ₪, והתובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בפיצויים בגין נזקים אלה, ובתוספת סך של 15,000 ₪ בגין ההוצאות שייגרמו להם עקב הצורך בפינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים.

לטענת התובעים, הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, בכך שלא גילו להם את דבר קיומה של בעיית הרטיבות בדירה. מכאן, שהתובעים זכאים, לטענתם, לקבלת פיצוי מוסכם בסך של 70,500 ₪.

התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים אף בפיצוי בגין עוגמת נפש, בסך של 30,000 ₪.

טענות הנתבעים

כעולה מהסכם המכר, לתובעים הומלץ להתייעץ עם מומחה, ובכלל זה מהנדס בניין, אך הם בחרו לא לעשות כן.

התובעים חתמו על מסמך מיום 18.1.12, לפיו הם מאשרים כי בדקו את הדירה ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם, וכי הם רוכשים אותה במצבה כפי שהיא ביום הרכישה ואין להם כל טענה באשר לטיב הדירה.

מדובר בבניין שנבנה בערך 60 שנה לפני העסקה נשוא התביעה, ובדירה שהינה צמודת קרקע. סימני הרטיבות שבדירה מאפיינים את כל הבתים צמודי הקרקע באזור, מאחר ובשטח הייתה ביצה במקור. סימני הרטיבות בדירה מופיעים מידי חורף, כאשר הביצה עליה נבנה הבית במקור הופכת לאזור בוצי ביותר.  

התובעים רכשו את הבית בחורף, וסימני הרטיבות היו בולטים לעין, והעניין אף הובא לידיעתם על ידי הנתבעים ועל ידי המתווכת, חווה כהן.