בורובסקי נ' גילמן(המנוח) ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער-התובע, על החלטתו של כב' הרשם יוחנן גבאי מיום 27.1.11, לפיה נדחתה בקשת המבקש להטלת עיקולים זמניים על נכסי המשיבה 2 (תא"ק 10672-01-10).

בהתאם להחלטתי מיום 9.2.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

הנימוק שעמד בבסיס החלטתו של הרשם לדחיית הבקשה הינו כי המבקש לא הוכיח במסגרת בקשתו את יסוד ההכבדה הנדרש. וכך נכתב בסעיף 6 להחלטה:

"במקרה דנן, לא שוכנעתי ולא הובאו בפניי ראיות מהימנות לכך כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו נגד המשיבה יכביד על ביצוע פסק הדין. סכום התביעה נגד המשיבה הוא 193,822 ₪. לפי התצהיר שצורף לתגובת המשיבה, המשיבה היא אישה אמידה ויש בבעלותה נכס מקרקעין ששוויו עולה במידה ניכרת על סכום התביעה. טענות אלה לא נסתרו. לא הובאה כל ראיה מהימנה כי אמצעיה הכספיים של המשיבה אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען או כי היא עומדת להבריח את נכסיה".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה ולפיכך, דינו של הערעור להידחות.

על המבקש כי יוטל עיקול זמני לעמוד במספר נטלים.

עפ"י תקנה 362 (א) לתקנות יש לשכנע את ביהמ"ש על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה. עפ"י תקנה 374 (ב) לתקנות, רשאי ביהמ"ש להורות על הטלת עיקול זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. שיקולים נוספים אותם ישקול ביהמ"ש עת יחליט בסעד זמני נקבעו בתקנה 362 (ב): הנזק שייגרם למבקש הצו אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. כן ישקול ביהמ"ש אם הוגשה הבקשה בתום לב ומתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

עיון בתצהיר שצרף המערער בתמיכה לבקשה להטלת עיקולים שהגיש בפניי הרשם מעלה כי המערער שב וטען כי המשיב 1 (להלן: "המנוח"), אישר במספר הזדמנויות דבר חובו למערער. בסעיף 16 לתצהירו טען המערער כי בתקופת מחלתו של המנוח שהתה המשיבה 2 תקופות ארוכות בשוויץ וכי היא מקיימת קשר עם בנקאי שוויצרי, וכפי טענתו: "סביר להניח כי תיעלם לשם מיד בסיום חיסול רכושו של אביה". כן טען המערער כי המשיבה 2 סיפרה לו כי בדעתה לפתוח עסק באמסטרדם. בסעיף 19 טען המערער כי עדות ראשונה להברחת נכסים על ידי המשיבה 2 הוא מכירתו הבהולה של בית המנוח ברמת השרון. על בסיס האמור טען המערער כי יש יסוד סביר להניח כי המשיבה 2 מתכוונת לסכל את סילוק חובו של המנוח למערער.

ואולם, עיון בתצהירה של המשיבה 2 , אשר צורף על ידה בתמיכה לתגובה שהוגשה מטעמה לבקשה המבקש להטלת העיקולים, מעלה כי אין ממש בטענות שהעלה המבקש במסגרת תצהירו כבסיס ליסוד ההכבדה.

כפי שעולה מסעיף 6 לתצהירה של המשיבה 2, בית המנוח ברמת השרון נמכר עוד בחודש יוני 2009. כן עולה מסעיף 7 לתצהירה כי כרטיס הביקור של מר וולפגנג שוורצקופף, הבנקאי משוויץ, הנזכר בתצהירו של המערער, נמסר למערער בהלוויתו של המנוח, לפני כשנתיים.

לפיכך, ולנוכח האמור ,ברי כי השיהוי בהגשת הבקשה לסעדים זמני עומדת למערער לרועץ ומשמיטה את הקרקע העומדת בבסיס טענותיו בדבר כוונותיה של המשיבה 2 לעזוב את הארץ ו/או להבריח נכסים.

זאת ועוד, וכפי שציין נכונה הרשם הנכבד בהחלטתו, מתצהירה של המשיבה 2 עולה כי המדובר באישה אמידה אשר בבעלותה נכס מקרקעין אשר שוויו עולה במידה ניכרת על סכום התביעה.

גם לאחר עיון בכתבי טענותיו של המערער כפי שהוגשו בפניי, התרשמתי כי חששו של המערער בדבר כוונתה של המשיבה 2 לעזוב את הארץ ולהבריח את נכסי העיזבון, אינו אלא חשש סובייקטיבי, שהינו מחוסר כל בסיס עובדתי ואינו מגובה בראיות של ממש.

לפיכך, ומשלא עלה בידי המערער כדי להוכיח את יסוד ההכבדה הנדרש במסגרת בקשה לעיקול זמני, בדין הורה הרשם הנכבד על דחיית הבקשה.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

המערער יישא בהוצאות המשיבה 2 בערעור בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: