בורהאן מוסטפא שקיר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

התובענה:

1.ביום 17.6.08, הוגשה תביעה זו, לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו, על פי הנטען, לתובע, יליד 20.3.1982, בגין אירוע מיום 13.10.98. על פי האמור בתביעה, עסק התובע במסיק זיתים, במטע פרטי ליד כפר אלזאוויה שבשטחי יהודה ושומרון ובמהלך עבודתו נפל על חפץ - פצצה ו/או מוקש ו/או אמצעי לחימה אחר שהונח על ידי הצבא ו/או כוחות הביטחון). כתוצאה מכך אירע פיצוץ (להלן-"האירוע") גרם לתובע נזקי גוף קשים וביניהם - קטיעת שתי ידיו, קטיעת רגלו ועקירת עין.

תביעה קודמת בעניינו של התובע הוגשה ביום 18.11.98 לבית משפט המחוזי בירושלים במסגרת ת.א. 1669/98 (להלן-"התביעה הראשונה") ולאחר ניהולה, במשך כחמש שנים, היא הופסקה, ביום 18.4.04, ביוזמת התובע ובהסכמת המדינה, בשל נימוקים שלא הובהרו.

טענות המבקשת:

2.התביעה התיישנה בהתאם לסעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952 (להלן-"חוק אחריות המדינה"), הקובע הוראה ספציפית ביחס לתובענות כנגד המדינה בשל נזק שנגרם באיו"ש, כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל.

סעיף 5א(3) לחוק שהוסף במסגרת תיקון מס' 4 משנת 2002, קובע הוראת התיישנות מיוחדת בת שנתיים, שניתנת להארכה בשנה, כאשר התובע הינו בגיר ובשלוש שנים (בתנאים מסוימים), כאשר התובע הינו קטין.

הסעיף אף קבע הוראות מעבר לעניין תחולת החוק על תובענה שעילתה מעשה שאירע לפני תחילתו של חוק זה וטרם התיישנה. הוראות אלה חלות על ענייננו, שכן יום תחילת התיקון הוא 1.8.02 ואילו האירוע אירע, על פי הנטען, ביום 13.10.98.

על פי הוראת המעבר, תקופת ההתיישנות להגשת תביעות בגין אירועים שקרו לפני יום 1.8.02, היא שנתיים מיום התיקון, היינו – עד 1.8.04 ואילו התביעה הוגשה רק ביום 17.6.08 ולפיכך היא התיישנה, גם בהתחשב באפשרות להארכת המועדים.

טענות המשיב:

3.ב"כ המשיב אינו חולק על תחולתו של סעיף 5א(3) לחוק אחריות המדינה על המקרה דנן וכל טענתו היא, כי עבור הזמן, בענייננו, אינו מונע הגשת התביעה דנא, במועד בו הוגשה.

לטענתו, יש לפרש את הוראת סעיף 5א(3) לחוק באופן מצומצם, כך שהוא לא חל על התביעה דנן. הסעיף אינו קובע שהתביעה מתיישנת לאחר כשנתיים, אלא הוא קובע מועדים להגשת התביעה ואף נקבע מנגנון להארכת המועדים מעבר לשנתיים. התביעה הראשונה הוגשה כחודש ו-10 ימים בלבד מיום המעשה ובהפסקתה אין כדי לאיין את ההליכים שהתנהלו עד לאותו שלב.

במקרה דנן מדובר בנסיבות מיוחדות וקשות ועל ביהמ"ש להתחשב גם בכך, בבואו ליישם את הוראות סעיף 5א(3) לחוק.

דיון ומסקנה:

4.לא ניתן לקבל טענות המשיב.

5.סעיף 5 א(3) לחוק אחריות המדינה קובע:

"לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת ההארכה כאמור לא תעלה על שלוש שנים".

לאור טענות ב"כ המשיב יש להבהיר, כי הסעיף הנ"ל בהחלט קובע תקופת התיישנות. כך – על פי נוסח הסעיף ("לא ידון ביהמ"ש בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים...") וכך גם על פי הפסיקה הדנה בו.

6.משהתביעה דנן הוגשה קרוב לארבע שנים לאחר עבור המועד בו ניתן היה להגישה, על פי הוראת המעבר, אין מנוס מלקבוע שהתביעה התיישנה.