בורג (אליאסי) נ' סבחה

פסק דין

1.ביום 2.5.11 הזמינה התובעת את הנתבע לבצע תיקון במייבש כביסה שברשותה (להלן: "הביקור הראשון"). במועד זה, מסר הנתבע לתובעת כי הרצועה במייבש נקרעה ויש להחליפה. כנגד תיקון זה שולמה לנתבע תמורה בסך של 350 ₪ (הסך של 150 ₪ עלות רצועה והסך של 200 ₪ בגין עלות עבודה).

2.דא עקא, לאחר מספר ימים התרחשה שנית תקלה במייבש. התובעת פנתה לנתבע, ולטענתה, האחרון הגיע לביתה (להלן: "הביקור השני"), בדק את המייבש ומסר כי הרצועה שוב נקרעה, ככל הנראה בגלל שישנו חלק שתוקע את התוף במייבש, ולכן החלפת הרצועה בשנית לא תסייע לפתרון התקלה. לטענתה, הנתבע הציע לה להזמין טכנאי לביצוע התיקון בתוף, אך משהבינה כי יהא עליה לשלם בגין עלות הביקור של טכנאי אחר סירבה.

3.התובעת טוענת כי בקשה מהנתבע שישיב לה את עלות התיקון ששולם לו בסך 350 ₪, אך האחרון סירב.

4.התובעת טוענת כי שעה שהנתבע לא בצע תיקון כנדרש, לא היה מנוס מלהזמין טכנאי נוסף שיתקן את המייבש. עלות התיקון על ידי הטכנאי הנוסף היה בסך של 460 ₪.

5.התובעת תובעת מהנתבע סך של 2,000 ₪ הכולל את עלות התיקון שגבה הנתבע, עלות התיקון של הטכנאי הנוסף, עוגמת נפש וטרחה.

6.מנגד, הנתבע טוען בכתב ההגנה כי אכן בביקור הראשון בדק את המייבש, מצא כי נקרעה הרצועה והחליפה. לטענתו, במסגרת הביקור השני בצע בדיקה נוספת ונוכח כי אכן הרצועה נקרעה. הנתבע טוען כי דרש מהתובעת את עלות הרצועה בלבד (ללא חיוב עלות העבודה) אך התובעת סרבה ובקשה שיצא את ביתה. לטענתו, זכאי לתשלום בגין העבודה שהשקיע במסגרת הביקור הראשון.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואנמק.

8.אין חולק כי במבחן התוצאה התיקון הראשון שבצע הנתבע לא צלח. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי, התובעת לא אפשרה לו בביקור השני לבדוק את המייבש ולתקנו, וכי בכל מקרה הוא זכאי לתמורה בגין העבודה שבצע.

9.הנתבע טען במסגרת הדיון שהתקיים לפני כי התובעת לא איפשרה לו לבדוק בביקור השני את המייבש. לא מצאתי לקבל טענה זו של הנתבע.

10.לעניין זה, מהימנה עליי גרסת התובעת לפיה בביקורו השני של הנתבע בביתה, בדק את המייבש ומצא שהרצועה נקרעה (פרוטוקול מיום 02.02.12 עמוד 2 שורות 19-20). חיזוק לכך מצוי בגרסאות שונות שמסר הנתבע בנושא זה, בכתב הגנתו ובפרוטוקול מיום 02.02.12.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי :

"לאחר שבועיים נקראתי שוב על ידי התובעת שהתלוננה כי המייבש איננו תקין שוב. לאחר בדיקה נוספת גיליתי כי הרצועה נקרעה. התובעת דרשה ממני כי אחזיר לה את הכסף ששילמה עבור התיקון, אני הצעתי כי אתקן את התקלה כאשר לא אחייב עבור השירות אלא רק עבור עלות הרצועה". (ההדגשה אינה במקור)

לעומת זאת, בפרוטוקול מיום 02.02.12, עמוד 2, שורות 6-8 העיד כך:

"היא לא נתנה לי לבדוק. לכן אני לא יודע מדוע נקרעה הרצועה. אני צריך לבדוק וזה יעלה לה ברצועה נוספת אז היא שמעה שזה יעלה לה אז היא לא נתנה לי את ההזדמנות. "

11.כאמור, בכתב הגנתו מודה הנתבע כי בדק את המייבש ומצא כי הרצועה נקרעה ומשכך אף דרש תשלום עבור הרצועה בלבד.

12.לגופו של ענין, טענתו המרכזית של הנתבע הינה, כאמור, כי בכל מקרה זכאי הוא לתשלום עבור השירות שנתן. טענתו זו באה לידי ביטוי אף במכתבה של המועצה הישראלית לצרכנות מיום 6.7.11 במענה לתלונת התובעת:

"בהמשך לשיחתנו בעניין התלונה הנ"ל אני מעבירה אלייך את תקציר שיחתי עם הנילון. ובכן, בשיחה שהיתה כולה ויכוח לא הבין (לא רצה להבין) הנילון את אחריותו לגבי איכות תיקון שבעבורו גבה סכום לא מבוטל.

לדעתו, עצם העובדה שהוא השקיע בתיקונו של שהמייבש זמן וממון (ברכישתו עבורכם רצועה) מזכה אותו בסכום שדרש וקיבל; זאת בלי שום קשר לתוצאות התיקון שביצע.

מכיוון שלא עלה בידי לשכנעו בדבר מחויבותו לעניין- על סמך התשלום ששולם לו- לפיכך אין לי אלא להרים ידיים...".