בורביע נ' נתנאל אריה ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשתי טענות עיקריות, טענה של "השתק עילה" וטענת התיישנות.

המבקשים הם קבלני חשמל במקצועם ועובדים כשותפים. המשיב הוא מסגר במקצועו. הצדדים הכירו על רקע עבודות בפרויקטים משותפים.

המבקשים ביצעו עבודות עבור חברה בשם "אטלס" (להלן – אטלס). בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה, נותרה אטלס חייבת למבקשים סך של 150,000 ₪, אותם לא היה באפשרותה לשלם. משכך, הציעה אטלס להעביר למבקשים מחסן אשר היה בבעלותה.

בין המבקשים, המשיב ואטלס הוסכם, כי המשיב ירכוש מאטלס את המחסן ואת התמורה (145,000 ₪) יעביר למבקשים, וכך היה (להלן – ההסכם). בין המשיב לבין אטלס נחתם ביום 13.9.1999 חוזה מכר. בין המבקשים, המשיב ואטלס נחתם הסכם נוסף. בהסכם זה נתנה חברת אטלס הוראה בלתי חוזרת למשיב, לשלם את תמורת ההסכם לידי המבקשים.

על פי טענת המבקשים, לימים הסתבר, כי הזכויות במחסן עוקלו על ידי אחד מנושי חברת אטלס, ולפיכך נוצר קושי לממש את העסקה. על כן סוכם בין המבקשים למשיב, כי המשיב ישלם סך של 30,000 ₪ לצורך ביטול העיקול, וכי סכום זה יוחזר לו בחלקו על ידי חברת אטלס (20,000 ₪) ובחלקו על ידי הנתבעים (10,000 ₪).

על פי גרסת המשיב, סך של 30,000 ₪, ניתן למבקשים כהלוואה, אותה הם לא השיבו לו.

ביום 27.1.2003, הגיש המשיב תביעה בבית משפט זה להשבת ההלוואה (ת.א. 14460/03). ביום 2.11.2004 ניתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, על פיו חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 25,000 ₪.

ביום 6.9.2007, הגיש המשיב תביעה נוספת, אשר סילוקה מבוקש כעת. על פי האמור בכתב התביעה, לא עמדו המבקשים בהתחייבויותיהם על פי הסכמי המכר, והפרו אותם הפרה יסודית. לטענת המשיב, קיימים חובות ארנונה לעיריית רחובות וחוב לחברת החשמל ובעטיים נותקו זרם החשמל והמים. חובות הכספיים אלו רבצו על המחסן עוד במועד החתימה על ההסכם בין הצדדים.

לטענת המשיב, לא קיבל את החזקה במחסן הואיל והמים והחשמל במחסן נותקו עוד לפני חתימת ההסכמים. לטענתו, על המבקשים היה לשלם את כל תשלומי הארנונה, המים והחשמל עד למסירת החזקה ולמסור לתובע את הנכס כאשר הוא מחובר למים ולחשמל. לטענת המשיב, עקב אי סילוק החובות הללו, למעשה לא קיבל חזקה במחסן הואיל ואין בו חשמל ומים. המשיב אינו יכול לעשות כל שימוש במחסן ואין לו כל הנאה ממנו במשך שנים.

לטענת המשיב, נגרמו לו הנזקים כדלקמן: בגין החובות הקיימים עבור ארנונה וחשמל, העמיד התובע את תביעתו על סך של 50,000 ₪. בגין אי-שימוש ואי-הנאה מהנכס נגרם למשיב, לטענתו, נזק כספי עבור תקופה של 6 שנים, עד ליום הגשת התביעה, בסך של 350 $ עבור כל חודש ובסה"כ 25,200 $, שהם 100,800 ₪. סה"כ דורש המשיב מהמבקשים סך של 150,000 ₪.

טענות המבקשים בבקשה לסילוק על הסף

לטענת המבקשים, דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות. לטענתם, ההסכם בדבר תשלום חובות הארנונה והחשמל עד למועד מסירת החזקה נחתם ביום 13.9.1999 ועל כן התביעה, אשר הוגשה ביום 6.9.2007, התיישנה כבר ביום 13.9.2006, היינו, כשנה קודם לכן.

לטענת המבקשים, עילת התביעה, המוכחשת על ידם, נולדה ביום החתימה על ההסכמים, 13.9.1999. החזקה במחסן נמסרה למשיב במעמד החתימה על ההסכמים, שכן באותו המועד, נמסרו למשיב המפתחות למחסן. עוד טוענים המבקשים, כי לכל המאוחר, נמסרה למשיב החזקה במחסן 10 ימים לאחר החתימה על ההסכמים, שכן זהו המועד הקבוע בהסכמים (סעיפים 3 ו-4). לטענת המבקשים, התובע עושה שימוש במחסן מאז ועד היום.

עוד טוענים המבקשים, שדין התביעה להידחות על הסף בשל שיהוי היורד לשורש העניין. המשיב ישן על זכויותיו במשך 8 שנים, לא עשה דבר ואף לא שלח מכתבי התראה. וכל זאת, כשהוא ממשיך להשתמש בנכס ואינו מבטל את ההסכם אל מול חברת אטלס. שיהוי זה מלמד על זניחת התביעה. בנוסף, השתהות זו של המשיב והזמן שחלף גרמו למבקשים נזקים בניהול התיק.

כמו כן טוענים המבקשים, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין ואי הגשת בקשה לפיצול סעדים, בטרם ניתן פסק הדין הקודם בין הצדדים ובאותו עניין.

לטענת המבקשים, תביעתו הנוכחית של המשיב מבוססת על אותה מערכת עובדות ממש כמו תביעתו הקודמת. לבחינת זהות העילות, אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בעניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן היא זהה, על מנת שתיקבע זהות עילות. לטענת המבקשים, המבחן הוא – לא להטריד את הנתבע בגין אותו מעשה ובעניינו, המעשה הוא ההתקשרות בין המשיב למבקשים והתקשרות זו, היינו ההסכמים בין הצדדים, כבר נבחנה בפסק הדין הקודם.

טענות המשיב בתשובה לבקשה לסילוק על הסף

לעניין ההתיישנות מפנה המשיב לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן - חוק ההתיישנות), "הודה הנתבע בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה...".

לטענת המשיב, בהליך הקודם, בעת שנחקר מבקש 2 ביום 2.11.2004, הודה במפורש, כי על המבקשים לשלם את כל התשלומים לפי סעיף 6 להסכם, עד למועד מסירת החזקה וכי באותו מועד היו קיימים חובות לעירייה, לחברת החשמל, לוועד הבית וכו'. על כן, תקופת ההתיישנות מתחילה מיום ההודאה, דהיינו מיום 2.11.2004. לפיכך, במועד הגשת התביעה, לא הסתיימה עוד תקופת ההתיישנות.