בוקשפן ואח' נ' קבוצת אס.סי.אל-יצור שיווק והפצה בע"מ ואח'

פסק דין

1.הנתבעים מנהלים מינימרקט באילת כאשר נתבע 3 הוא בעל המניות של נתבעות 1 ו – 2 ונתבעת 1 היא זו שניהלה את המינימרקט עד אמצע שנת 2009 ומאז הוא מנוהל על ידי נתבעת 2 (להלן: "המכולת").

2.המכולת נהגה לרכוש מצרכים שונים מאחד בשם מר אידלמן במשך שנים רבות.

בסוף שנת 2008 רכש התובע, מר דוד בוקשפן, את עסקו של מר אידלמן אולם המשיך להעסיקו כעובד שכיר בעסק, יחד עם משאיתו של מר אידלמן, כך שאותו אידלמן המשיך לשווק במשאיתו את אותם המוצרים למכולת (פרו' עמ' 2 שו' 1).

3.כאשר התובע רכש את עסקו של אידלמן, הוא לא יצר קשר עם מי מהנתבעים, לא הציג את עצמו כבעלים החדש של העסק והוא סמך על העובד, מר אידלמן שהוא יסביר זאת לנתבעים (עמ' 10 שו' 28 ואילך).

4.התובע סבר שנתבע 3 מכיר אותו בשמו (שניהם תושבים וותיקים בעיר אילת) אולם נתבע 3 טוען כי הוא מכיר את התובע כ"בוקי" ולא בשמו המלא "דוד בוקשפן" (עמ' 11 שו' 1 – 5, עמ' 12 שו' 5), כפי שהוא, נתבע 3, ידוע באילת כ"צ'ארלי" ולא בשמו המלא.

נתבע 3 העיד כי איש לא עדכן אותו שהעסק של אידלמן החליף בעלים, הוא עובד עם אידלמן 14 שנים, תמיד ידע שהוא "בעל הבית" ולא ידע שהתובע רכש את עסקו כי איש לא טרח ליידע אותו על כך (עמ' 11 שו' 27 – 31, עמ' 12 שו' 5 – 9, עמ' 13 שו' 2).

נתבע 3 העיד כי מעולם לא ידע שהתובע נכנס לתמונה, הוא תמיד ניהל את עסקיו עם מר אידלמן ושילם למר אידלמן לפי בקשתו. פעם רשם את השיקים על שם זה ופעם על שם אחר, לפי בקשתו של אידלמן.

בשלב כלשהו ביקש ממנו מר אידלמן לרשום שיקים לפקודת "בוקשפן דוד שיווק מזון", לאחר מכן מסר לו אידלמן מסמך בו בוקשפן ממחה את זכויותיה לחברה אחרת בשם ד.ש.א, כפי שביקשו מר אידלמן.

5.במועד כלשהו בין השנים 2008 – 2009, חשד התובע שמר אידלמן מרמה אותו, הוא בדק את עסקו באמצעות מנהלת חשבונות וסגר את העסק. במסגרת הבדיקה מצא התובע כי נתבעת 1 שניהלה את המכולת בזמן שהמכולת רכשה את המוצרים של התובע, נותרה חייבת לו כסף בגין מוצרים שרכשה. התובע פנה אל הנתבעים ולאחר התנהלות ביניהם, לרבות משפטית, הוא קיבל לידיו את כרטסת הלקוחות של נתבעת 1 ומצא כי זו שילמה לחברת ד.ש.א. 25,000 ₪ בגין מוצרים שרכשה מהתובע וכן מצא התובע בכרטסת כי על פי הרישומים הנתבעת חבה לתובע 15,000 ₪ בניכוי 7,221 ₪ שהתובע חייב לנתבעת.

לפיכך הגיש התובע את כתב התביעה בו הוא מבקש לחייב את הנתבעים בסכום השיקים ששילמו לד.ש.א ובסכום החוב ובסה"כ 32,779 ₪, כאמור בכרטסת הלקוחות של הנתבעת ובהסתמך עליה (עמ' 4 שו' 31, עמ' 7 שו' 26, עמ' 8 שו' 30).

6.נתבע 3 הסביר כי הוא שילם את אותם 25,000 ₪ לחברת ד.ש.א על פי בקשתו של מר אידלמן, שלמיטב ידיעתו היה הבעלים של העסק והוא זה שמכר למכולת את המוצרים, ובנוסף הוא שילם לו מקדמה בסך 7,200 ₪ עבור סחורה שלא סופקה לו לבסוף (עמ' 11 שו' 27 – 30).

נתבע 3 העיד שאת הסכום שמופיע בכרטסת הלקוחות של נתבעת 1 כחוב של 15,000 ₪ הוא שילם בשיק למר אידלמן (עמ' 11 שו' 29).

7.לאור כל המפורט לעיל, סבורני כי דין התביעה להדחות מהטעם שהנתבעים פעלו כדין: הם התנהלו משך שנים רבות מול אותו מר אידלמן והתובע לא טרח לעדכנם כי התחלף בעל העסק וכי אידלמן הפך להיות עובד שכיר אצל התובע. המחדל הוא של התובע אשר סמך על מר אידלמן וייתכן ורומה על ידו, אולם אל לו לבוא בטענות לנתבעים בשל כך. הנתבעים שילמו את התמורה למיצרכים לפי הוראותיו של מר אידלמן ובכך יצאו ידי חובתם לשלם עבור הסחורה שרכשו.

8.אשר לתביעה שכנגד, גם זו דינה להידחות:

הנתבעים טוענים שכל התנהלותם הייתה מול אידלמן, הם לא הכירו את התובע כבעל העסק ולפיכך אם נתנו למר אידלמן כספים כלשהם, לשיטתם שלהם, הכסף ניתן לאידלמן ולא לתובע ולכן התובע אינו חב להם דבר.

9.לאור כל האמור לעיל נדחית בזה התביעה וכן התביעה שכנגד, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות, הואיל ודחיתי תביעותיהם של שני הצדדים.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: