בוקריס נ' שירות בתי הסוהר ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי) (כב' השופט י' בן-חמו), בעת"א 39957-11-17, מיום 26.12.2017. בגדרה של ההחלטה, נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את החלטתו של מפקד מחוז צפון בשירות בתי הסוהר (להלן: מפקד המחוז), מיום 10.08.2017, להפסיק מנהלית את עבודות השירות שהוטלו על המבקש.

רקע והליכים קודמים

2. בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופטת ר' שפילברג כהן) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, ביום 02.04.2015, בביצוע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ושל הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (ת"פ 21297-08-14). בגזר דין, מיום 04.02.2016, השית בית משפט השלום על המבקש 4 חודשי מאסר אשר ירוצו על דרך של עבודות שירות; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה מן העבירות בהן הורשע, למשך 3 שנים; פיצוי כספי למתלוננת בסך 3,000 ₪; וחתימה על התחייבות כספית בסך 4,000 ₪, להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע המבקש למשך 3 שנים, או 30 ימי מאסר תמורתו. במסגרת גזר הדין הובהר למבקש, כי "מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח".

           ביום 20.07.2016, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ריצוי עבודות השירות, בארבעה חודשים. המבקש ציין, כי הוא שכר חנות לממכר מוצרי מזון, וכי "במידה והוא יתחיל את עבודות השירות כפי שנקבע בתיק זה עלול הדבר לגרום להתמוטטותו הכלכלית ושקיעתו בחובות כלפי צדדים שלישיים". לאור האמור, דחה בית משפט השלום את מועד תחילת ריצוי עבודות השירות, ליום 20.12.2016.

3. ביום 20.12.2016, במסגרת "ראיון קליטה והצבת עובד שירות", אישר המבקש בחתימתו כי הכללים וההנחיות לעובד שירות ברורים לו, וכי הוא מסכים ומתחייב לעבוד על פיהם. ביום 12.02.2017, נערכה שיחת בירור בפני מפקח על עבודות השירות (להלן: המפקח), ונטען כלפיו כי: "מאז הוצב לעבודה החל מיום 22.12.2016 התייצב ל-4 ימי עבודה בלבד, ומאז נעלמו עקבותיו. טען שהיה חולה, אך לא שלח מסמכים רפואיים אז וגם בבירור לא המציא שום מסמך. זומן לשיחות בטלפון ע"י במפקח כמו גם זומן לוע"ר ביום שני שעבר אך טען שהיה בחקירה וגם לזה לא המציא שום מסמך המגבה טענתו". באותה השיחה, טען המבקש כי "בשנה האחרונה הפסדתי שני מיליון ₪. אני מצטער ואביא את כל האישורים הרלוונטיים". בטופס "שיחת בירור עם עובד השירות" נאמר, בין היתר, כי המבקש זומן לוועדות רפואיות, אך לא התייצב; כי המבקש טען מספר פעמים למחלה, אך לא הציג אישורים מתאימים; וכי הוא "לא תמיד עונה לטלפון". בהמשך לכך, הובהר בהחלטת המפקח כי "המבקש מוזהר בחומרה לגבי התנהלותו", ולכן יזומן לשימוע מותנה, שיתקיים ביום 15.03.2017. עוד נמסר בהחלטת המפקח, כי המבקש "יחזור לעבודה במשטרת צפת החל ממחר בבוקר. במידה ויעדר עבודתו תופסק עד השימוע". במעמד עריכת שיחת הבירור, קיבל המבקש את הזימון לשימוע, וחתם על טופס ההזמנה. על גבי טופס ההזמנה צוין מועד השימוע ופורטו העובדות בגינן מומלץ על הפסקת עבודות השירות. בנוסף, הובהר למבקש כי במידה שלא יתייצב, השימוע ייערך בהיעדרו. ביום 13.03.2017, נמסרה למבקש הזמנה מחודשת לשימוע, שיתקיים ביום 05.04.2017, והמבקש חתם על ההזמנה. על גבי ההזמנה צוין, כי לאור השיפור שחל בתפקודו של המבקש, הוחלט לדחות את מועד השימוע, שנקבע ליום 15.03.2017, ולאחר מכן נדחה השימוע בעניינו של המבקש פעמיים נוספות. ביום 18.05.2017, נערכה למבקש שיחת בירור נוספת, בשל איחורים והיעדרויות מהעבודה, ללא קבלת אישור. במסגרת שיחת הבירור, טען המבקש כי "יש לי עסק פרטי והעסק במצב קשה. אני חייב להיות שם. אני מתחייב להגיע לעבודה בשעות המתאימות ללא איחורים וחיסורים". המבקש הוזהר בשנית, וזומן לשימוע שיתקיים בחודש יוני 2017. בהמשך, חתם המבקש על הזמנה לשימוע, שנקבע ליום 07.06.2017. לאור שיפור יחסי בהתנהלותו של המבקש, נדחה, פעם נוספת, מועד השימוע.

           ביום 03.07.2017, נשלחה למבקש הזמנה נוספת לשימוע, שנקבע ליום 02.08.2017. זאת, בשל איחורים והיעדרויות נוספים של המבקש מהעבודה. ההזמנה לשימוע נשלחה לכתובת שמסר המבקש לממונה, והיא: "בית מס' XXX, מיקוד XXX, XXX". המבקש לא התייצב לשימוע, ועורך השימוע המליץ על הפסקת עבודות השירות, כאשר העילה היא תפקודו של המבקש "בניגוד להוראות הממונה והחוק". ביום 08.08.2017, חתם מפקד המחוז על החלטה המנהלית להפסקת עבודות השירות, והורה כי המבקש ישלים את ריצוי תקופת מאסרו בבית הסוהר. הודעה על החלטה זו נשלחה למבקש, ביום 10.08.2017. במסגרת ההחלטה זו, נמסר כי:

"תפקודו [של המבקש – א.ש] לאורך כל התקופה היה לקוי, התאפיין בהיעדרויות רבות ללא אישור או הצדקה ובניגוד להוראות הממונה והחוק, נעשו לו מספר שיחות בירור ואזהרה, העו"ש [המבקש] הבטיח לסיים התקופה באופן תקין ללא חריג אך העו"ש [המבקש] לא עמד בהבטחתו ולא השכיל לנצל ההזדמנויות שניתנו לו, טען שיש לו עסק פרטי, תמיר חזר לסורו ותפקודו הלקוי והמשיך להעדר ללא כל סיבה או הצדקה, אף בחודש יולי לא עבד כלל ולא התייצב לשימוע שזומן אליו כדין לתאריך 02.08.2017 ובכך הוא ויתר על זכותו להשמיע טיעוניו".

4. על החלטתו של מפקד המחוז, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו). בית המשפט המחוזי, בדחותו את העתירה, קבע כי עבודות שירות אינן "תכנית כבקשתך". בית המשפט המחוזי הטעים, כי הנימוק של פתיחת עסק חדש ומצבו הכלכלי של המבקש הביאו את בית משפט השלום, שגזר את דינו, לדחות את מועד תחילת ריצוי עונש המאסר על דרך של עבודות שירות, בכ-5 חודשים. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי המבקש בחר להיעדר מעבודות השירות ללא קבלת רשות, וכי הוא פירש את נכונותו של בית המשפט לבוא לקראתו "באופן מעוות". בית המשפט המחוזי ציין, בהקשר זה, כי "אין להלום טרחת אין קץ לרשויות בשל הפרות על ידי עובד שירות, על ידי הכבדה חוזרת ונשנית. הגמישות הינה מוגבלת, בהיות עבודות השירות סוג של מאסר בפועל". לאחר זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקש "העדיף את הטיפול בענייניו הכלכליים על פני חובתו לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, ולא הפנים את חובתו זו למרות רוחב הלב שגילה כלפיו הממונה במתן הזדמנויות החוזרות ונשנות". לאור האמור, ציין בית המשפט המחוזי כי לא נמצא כל פגם או חוסר סבירות בהחלטה המנהלית שקיבל מפקד המחוז, ולפיכך דחה את העתירה בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע, כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו, ביום 31.12.2017. זאת, לאחר שדחה את בקשתו של המבקש לדחייה נוספת של מועד ריצוי יתרת מאסרו.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבים

5. בבקשה שלפניי טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע, ש"אין מנוס מלהפעיל ריצוי יתרת מאסר העותר [המבקש] בימים ספורים בלבד למאסר בפועל במקום לאפשר לו להמשיך ולרצות את יתרת המאסר בעבודת שירות. ובנוסף לכך, נמנע מהעותר [המבקש] לממש את זכותו ולבקש בדיון תחילת ריצוי מאסרו בפני המותב שדן בתיק". המבקש הוסיף וטען, כי "מדובר במעידה ראשונית בחייו", וכי הוא נעדר עבר פלילי. לשיטת המבקש, החלטתו של בית המשפט המחוזי "אינה סבירה", שכן במקרה דנן "הפגיעה באינטרס הציבור הינה פחות מהפגיעה באינטרס הפרט". לטענת המבקש, לא יפגע האינטרס הציבורי אם המבקש ימשיך לרצות את יתרת המאסר על דרך של עבודות שירות. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר, ומבקש כי "יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות מועד התייצבותו של המבקש". לאור האמור, סובר המבקש כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בעניינו לגופו, ולהורות על ביטול החלטתו של מפקד המחוז.