בוקע נ' הורוביץ מנהל חב' קולנוע ב

פסק דין

לפני תביעה כספית.

התובע עמיל מכס, הנתבע יבואן של נעלי "קרוקס".

התביעה שלפני עניינה עתירת התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 30,000 ₪ בגין עבודה שביצע עבורו. מנגד, טענת הנתבע לפיה הוא לא הזמין עבודה מהתובע, ומשכך, אין עליו לשלם את הנדרש.

1.להלן טענות הצדדים כפי שעולות מכתבי הטענות.

א.לטענת התובע הוא ביצע עבודה עבור הנתבע, באופן שאיתר עבורו נעליים שיובאו ע"י יבואן מתחרה ופגעו בשוק הלקוחות של הנתבע.

לדבריו ובלשונו: "במספר פגישות עם אסתר דבש.... ובין עמוס הורוביץ הוא לחץ מאוד וביקש שאעשה כל המאמצים לקבל תשובות ובהקדם".

(הגב' דבש עבדה אצל התובע כפי שעלה במהלך הדיון).

התובע טען כי הוא עבד ימים ולילות והוצאותיו היו רבות, משכך עתר לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 30,000 ₪.

ב.הנתבע הכחיש את טענות התובע, הנתבע טען כי הוא לא הזמין עבודה מהתובע ולא התחייב לשלם לתובע סכום כלשהו.

הנתבע טען ובלשונו "כי לכל היותר התובע ביצע עבודות עבור הגברת אסתר דבש וכי במידה מגיע לו תשלום כלשהו – מה שמוכחש – עליו לדרוש אותו ממנה".

הנתבע ציין כי התובע טען כי הוא ביצע עבודות בשנת 2008, אולם רק לאחרונה הוא פנה אליו וביקש תשלום עבורן, ובסוף שנת 2009 הוציא חשבונית.

משכך טען הנתבע כי האמור מעיד על כך שבעת שהתובע טוען כי הוא ביצע עבודות, התובע ידע שלא מגיע לו תשלום כלשהו מהנתבע.

בנוסף חלק הנתבע על הסמכות המקומית לדון בתביעה בבית משפט לתביעות קטנות ברמלה.

2.להלן טענות הצדדים במהלך הדיון:

א.במהלך הדיון התובע הגיש מסמך אשר סומן כמוצג ת/1, מהמסמך עולה שמו של היבואן אשר ייבא נעלים.

התובע טען כי הוא היה זה שסיפק לנתבע את שמו של היבואן המתחרה אשר גרם לתובע נזק במיליוני שקלים, ועתר ללמוד עובדה זו מהמסמך ת/1.

באשר לעובדות בגינן הוגשה התביעה, התובע מסר כי בשנת 2007, יבואן נעלים (להלן: "יבואן א'"), ייבא נעליים שלכאורה היו מפירי זכויות, אולם לא היה כל דימיון ביניהן לנעלי קרוקס. הנתבע לדבריו הוציא צו אשר עצר את שחרור הסחורה הנ"ל מהמכס.

לדבריו יבואן נוסף (להלן: "יבואן ב'"), ייבא נעליים זהות לנעליים שייבא יבואן א'. והנתבע "עצר את זה גם כן", כך בלשון התובע (עמ' 3 שורה 6).

בדיעבד ליבואן ב' לדברי התובע שחרר הנתבע את הסחורה, בעילה שהסחורה תשווק לשטחי האוטונומיה.