בוקע נ' אליקשוילי

החלטה

לפני בקשה לחיוב המשיב (התובע) בהוצאות המבקש (הנתבע) בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות).

המשיב הגיש לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר ובקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא על ידי המשיב. במסגרת הדיון התקבלה ההתנגדות ובוטל צו עיכוב היציאה והכול תוך חיוב התובע בהוצאות בסך 1,500 ₪. התביעה עברה להתברר בסדר דין מהיר.

המבקש טוען כי המשיב לא שילם עד כה את ההוצאות שנפסקו לחובתו. עוד נטען כי לאור הראיות שהוצגו עד כה עולה כי סיכויי התביעה הם אפסיים ואין בתביעה אלא לגרום טרחה ובזבוז זמן לבית המשפט ולמבקש. בנסיבות אלה נטען כי ראוי להתנות את המשך ניהול התביעה על ידי המשיב בערובה להוצאות.

המשיב ציין כי סיכוייה של תביעתו להתקבל הם טובים. ביחס למצבו הכלכלי נאמר כי הוא סובל ממחלות שונות ומצב בריאותי לא טוב. כן נאמר כי התובע הגיש ערעור על חיובו בהוצאות בסך 1,500 ₪ אך נאמר לו, לדבריו, כי עליו לשלם אגרה ואין לו כסף לכך.

דיון והכרעה

אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות (ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3), 846). נפסק כי האיזון בין השיקול של סיכויי התביעה לבין הסיכוי של היכולת להיפרע מן התובע, היה והתביעה תידחה מצריכה התייחסות ליכולתו הכספית התובע וסיכויי ההצלחה של ההליך (רע"א 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל-מנהלת ההגירה (לא פורסם)).

מצבו הכלכלי של המשיב אינו טוב. המשיב אינו טוען אחרת. להיפך, לדבריו הוא נתמך על ידי המוסד לביטוח לאומי וידו אינה משגת אף תשלום אגרה עבור ערעור בעניין ההוצאות שנפסקו לחובתו. לכאורה נשקף חשש סביר כי התובע לא יפרע את ההוצאות שיפסקו לחובתו, היה ותידחה התביעה. עם זאת, השיקול האמור אינו השיקול היחיד שכן נפסק לא אחת כי זכות הגישה לערכאות קיימת בלא כל קשר ליכולתו הכלכלית של התובע (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845)). לפיכך יש להתייחס גם לסיכויי ההצלחה של התביעה. על עניין זה עמדתי בהחלטה המקבלת את ההתנגדות תוך שציינתי כי סיכויי התביעה "מוטלים בספק ממשי". מסקנה זו נסמכה על עדות התובע כי השינוי שנערך בשיק נשוא ההתנגדות לא נעשה על ידו אלא מנהלת החשבונות מטעם הנתבע כאשר התובע העיד כי לא היה לו קשר למנהלת החשבונות והוא מעולם לא ראה אותה חותמת על השיק ואף ציין כי מנהלת החשבונות או מי מטעמה חתמו על השיק והחזירו אותו לתובע. ספק אם יוכל המשיב להוכיח כי השינוי בשיק הייתה בהרשאת המבקש שכן מנהלת החשבונות מסרה תצהיר לפיו היא לא ערכה בשיק שינוי והמשיב לא ביקש להזמינה להיחקר על תצהירה על מנת לקעקע גרסה זו. מכל האמור עולה ספק בנוגע לסיכויי התביעה.

בשים לב לסיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של המשיב אני סבור כי ראוי לחייב את המשיב בערובה להוצאות המבקש. התובע יפקיד סך של 3,000 ₪ עד ליום 1.6.10 בקופת בית המשפט שאם לא כן תידחה התביעה.

ניתנה היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: