בוקנוב ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק דין

עניינה של עתירה זו הוא בהחלטת משיב 1 (להלן – המשיב) לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות שהגיש העותר, עבור אשתו, העותרת, ולהימנע מליתן לה אשרת כניסה לישראל. העותרים מבקשים כי תוענק לעותרת אשרת כניסה לישראל, וכי יתאפשר לה להתחיל בהליך מדורג שבסופו תוענק לה אזרחות ישראלית.

רקע עובדתי

העותרת, אזרחית אוקראינה, נכנסה לישראל בשנת 1998 באמצעות אשרת תייר מסוג ב/2. באותה עת, הייתה העותרת נשואה לאזרח אוקראינה. הגם שתוקפה של אשרת התייר שניתנה לעותרת תם ביום 19.2.99, והעותרת לא רשאית הייתה לעבוד בישראל, שהתה העותרת בישראל ועבדה בה באופן בלתי חוקי, במשך למעלה משבע שנים.

ביום 30.10.06, נתפסה העותרת על ידי רשויות ההגירה, כשברשותה תעודת זהות ישראלית מזויפת אותה רכשה בעבור שש מאות דולר. נערך לעותרת שימוע, בו הודתה כי ידוע לה ששהייתה בישראל הינה בניגוד לדין וכי לא יצאה מישראל עם תום תקופת האשרה. לדבריה עשתה זאת משום "שהיא צריכה כסף בשביל משפחתה באוקראינה" (נספח 1 לתגובת המדינה, בעמ' 1 וכן נספח 2 לתגובת המדינה). בעקבות השימוע הוצא נגד העותרת צו הרחקה מישראל למשך עשר שנים, וביום 3.11.06 הורחקה העותרת מישראל (נספח 1 לתגובת המדינה, בעמ' 2).

ביום 3.4.08 נישאה העותרת לעותר, אזרח ותושב ישראל, שהתאזרח בישראל בשנת 2006 לאחר שהיה נשוי לאזרחית ישראל במשך כאחת עשרה שנים, עד לגירושיהם בשנת 2007. נישואי העותרים נערכו באוקראינה (נספח 3 לתגובת המדינה).

לאחר טקס הנישואין, שב העותר לישראל בגפו, וביום 6.5.08 הגיש בקשה לאיחוד משפחות ובקשה לאשרת כניסה עבור העותרת. העותר צירף לבקשתו, בין היתר, תעודת גירושין, לפיה העותרת התגרשה מבעלה הראשון ביום 18.6.02; תעודה המעידה על נישואיו לעותרת; מכתב הסבר מאת העותרת ובו ציינה כי שהתה בישראל במשך שנים בניגוד לחוק וכן רישומי שיחות טלפון שהתנהלו בין אוקראינה לישראל ומכתבים שונים שהחליפו ביניהם העותרים (נספח 3 לתגובת המדינה).

ביום 16.2.09 נערך לעותר שימוע במשרדי המשיב. במהלך השימוע אמר העותר, כי הגיע לישראל "בתור תייר בשנת 1995 במטרה להתפרנס וכדי לחיות עם ל"ב [גרושתו]" וכי בהגיעו לישראל הייתה ברשותו "אשרת שהייה ליום אחד". העותר פירט, כי הכיר את אשתו הראשונה במהלך חופשה שערכה בקייב; כי כשנה לאחר שקיבל אזרחות ישראלית (ביום 1.11.06) התגרש מאשתו בשל התדרדרות במערכת היחסים ביניהם (ביום 30.10.07); וכי נישא לעותרת באוקראינה כחמישה חודשים לאחר גירושיו (נספח 4 לתגובת המדינה בעמ' 1-2).

ביום 29.11.09, הגישו העותרים את העתירה שלפניי. יצוין, כי להגשת העתירה קדמו פניות של העותר למשיב ולגורמים פוליטיים שונים בבקשה שיפעלו לקידום בקשתו. בפניות אלו טען העותר כי הכיר את העותרת בשנת 2002, באוטובוס בדרך לעבודתו, ומאז היו נפגשים לעיתים קרובות כידידים. עוד טען, כי מאז גירושה מישראל נותק ביניהם הקשר עד שנפגשו באופן אקראי בקייב. או אז חודש ביניהם הקשר, שהוביל בסופו של דבר לנישואיהם.

ביום 24.1.10 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יזומנו העותרים לשימוע לשם בחינת כנות הקשר ביניהם. ואכן, ביום 2.2.10 נערך לעותרת שימוע בשגרירות ישראל בקייב ואילו לעותר נערך שימוע בלשכת מנהל האוכלוסין בפתח תקוה. במהלך השימוע, התבקשו העותרים למסור פרטים אישיים אחד על השני וכן נשאלו באשר לגרסתם בדבר נסיבות הגעתה של העותרת לישראל ובדבר הנסיבות בהן נפגשו השניים. מן הנתונים שצרפו המשיבים ביחס לשימוע מתברר, כי בעוד שהעותר טען כי החליף עם העותרת מספרי טלפון בטרם גירושה מישראל (בשנת 2006), טענה העותרת לכתחילה כי נתנה לעותר את מספר הטלפון שלה רק לאחר שהתגרש (היינו, בשנת 2007). בגרסה נוספת טענה, כי מסרה לו את מספר הטלפון שלה עוד בשנת 2003 והוא מסר לה את מספר הטלפון שלו בשנת 2005. כמו כן, בעוד שהעותר טען כי הציע לעותרת להינשא לו "דרך הטלפון", טענה העותרת כי העותר הציע לה להינשא לו עת שהה בבית אימו בקייב (נספח 8 לעתירה).

לאחר השימוע, הודיע המשיב כי החליט לדחות את בקשת העותר. המשיב נימק את החלטתו, בין היתר, בכך שהעותר התגרש מאשתו פחות משנה לאחר שקיבל אזרחות, בכך שפחות מחצי שנה לאחר גירושיו טס העותר לחו"ל ונישא לעותרת ובכך ש"מהשימועים עלו מספר סתירות בגרסאות מרשיך [העותרים], ובין היתר, פרטים שונים הנוגעים ל ... הצעת הנישואין, הקשר הטלפוני בין מרשייך ועבודת מרשתך" (נספח 9 לתגובת המדינה). מכאן העתירה שבפניי.

עיקרי טענות הצדדים

העותרים טוענים, כי החלטת המשיב פוגעת בזכותם לחיי משפחה. לטענתם, החל מהמועד בו נפגשו לראשונה בשנת 2002 ועד להרחקת העותרת מישראל בשנת 2006 התפתחו ביניהם יחסי ידידות, שנקטעו עם גירושה של העותרת מישראל. העותרים מוסיפים, כי לאחר שנפגשו באופן אקראי בחודש אפריל 2007 בקייב, חודשו יחסי הידידות ביניהם ולאחר שהעותר התגרש מרעייתו באוקטובר 2007, החלו להתפתח ביניהם יחסים רומנטיים שהובילו לחתונתם. העותרים טוענים, כי עוצמת הקשר ביניהם באה לידי ביטוי, בין היתר, בנישואיהם, בשיחות הטלפון המרובות ביניהם, בתמונות משותפות ובמכתבים רבים הנשלחים על ידם האחד לשני. עוד טוענים העותרים, כי אין בסתירות לכאורה שהתגלו בשימועים שנערכו להם, כדי להצביע כי הקשר ביניהם אינו כן. לטענתם, אף אם נתגלו אי אלו סתירות בין גרסאותיהם, הרי שאין הן מהותיות, וכי המדובר בסתירות הנובעות מפגמים שנפלו באופן בו תורגם, נכתב ופורש פרוטוקול השימוע, וכן מבעיות זיכרון, שמקורן בשאלות שעניינן אירועים שהתרחשו לפני שנים. בנסיבות אלה, ומאחר שאין בעברו של העותר כדי להשפיע באופן כלשהו על האופן בו יש לבחון את בקשתו, החלטת המשיב לוקה בחוסר סבירות ובהעדר מידתיות ודינה להתבטל.

מנגד טוען המשיב, כי מדובר בשני עותרים שכל מטרתם היא כניסה לישראל לצרכי עבודה. לטענתו, העותר נכנס לישראל באמצעות אשרת תייר לצרכי עבודה, זכה באזרחות ישראלית בשל נישואיו לאזרחית ישראל, ובמהלך התקופה הקצרה שחלפה ממועד שקיבל את האזרחות הישראלית, התגרש העותר מאשתו ונישא לאחרת. המשיב מוסיף, כי אף העותרת שהתה ועבדה במדינת ישראל שלא כדין, ביודעין, ואף תלוי ועומד נגדה צו הרחקה מישראל. עוד טוען המשיב, כי במעמד הגשת הבקשה לא ידע העותר למסור פרטים מהותיים על העותרת וכי מהשימועים שנערכו לשניהם עלה, כי קיימות סתירות בגרסאותיהם, בין היתר ביחס למטרת כניסת העותרת לישראל, ביחס למהות הקשר בין העותרים עת שהתה העותרת בישראל וכן באשר לאופן בו הציע העותר לעותרת נישואין. המשיב מוסיף, כי נוכח הנסיבות המתוארות והבדלי הגרסאות הרבים שמסרו העותרים, הגיע למסקנה כי הקשר בין העותרים אינו קשר נישואין כן. מסקנה זו מעוגנת היטב, ומשכך לא נפל בהחלטתו כל פגם המצדיק התערבות שיפוטית.

דיון

סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, מקנה לאזרח זר את הזכות לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואיו לאזרח ישראלי. יחד עם זאת, זכות זו אינה מוקנית באופן אוטומטי. בפסיקה נקבע כי אף אם יש בנישואין כדי להקל את הדרישות המתחייבות לשם קבלת אזרחות, אין עובדת קיומם מייתרת את שיקול דעתו של המשיב בעניין (ראו בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, בעמ' 293; להלן – עניין דימיטרוב). עוד נקבע בפסיקה, כי הענקת אזרחות מסורה לשיקול דעתו הרחב של המשיב ובסמכותו לשקול שיקולים רבים ושונים בטרם יחליט אם להיענות לבקשת האזרחות אם לאו (ראו בג"צ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, בעמוד 791).

על המשיב לשקול, בין היתר, האם מדובר ב"קשר נישואין תקף ואמיתי" (ראו עניין דימיטרוב, בעמ' 293). לפיכך קבע המשיב, כי בין התנאים והדרישות בהם נדרש מזמין לעמוד, כאשר מזמין הוא את בן זוגו הזר לישראל, יהיה עליו להציג "הוכחות לחיי נישואין (תמונות משותפות, מכתבים מקרובי משפחה וחברים וכו') מכתב הסבר מבני הזוג על חייהם המשותפים, אופן ומשך היכרותם" (נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרחית ישראלית – נספח 1 לעתירה, נוהל 1.2.1 (ו)).

דרישות אלו אינן טכניות, ואין בעמידה בהן, כשלעצמה, כדי לחייב את המשיב ליתן אשרה למוזמן או להכניס את המוזמן למסגרת ההליך המדורג שיוביל להתאזרחותו. מקום בו מצביעות הנסיבות האופפות את הגשת הבקשה על חשש ממשי לאי כנות הקשר בין בן הזוג המזמין לבין בן הזוג המוזמן, רשאי המשיב לדחות את בקשת המזמין, אף אם עמד, בפועל, בדרישות המפורטות לעיל. כך, הגם שככלל, עמידה בדרישות הללו, יש בה כדי להצביע לכאורה על קשר זוגי בין מזמין למוזמן באופן שיאפשר את התחלת ההליך המדורג ואת בחינת הקשר בין בני הזוג בפועל, רשאי המשיב לבצע בחינה קפדנית יותר של טיב היחסים בין בני הזוג לשם התחלת ההליך המדורג, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת. במקרה בו מתעורר חשד, כי הצגת אותן הוכחות מן הסוג המתואר בנוהל אינו משקף את המציאות, רשאי המשיב לנקוט צעדים נוספים לשם בירור העומד מאחורי הבקשה, ובין היתר לזמן את בני הזוג לשימוע ולבחון את תשובותיהם בדקדקנות, והכל על מנת לבחון האם על פניו קיים קשר זוגי כן בין המזמין למוזמן. דברים אלו מקבלים משנה תוקף מקום בו עבר המוזמן על חוקי ההגירה של מדינת ישראל, תוך שהוא שוהה ועובד בישראל שלא כדין.

בענייננו, קיימות מספר נסיבות אשר צירופן מעמיד בספק את כנות הקשר בין העותרים. ראשית, העותרת הורחקה ממדינת ישראל למשך עשר שנים, לאחר שנכנסה למדינה בניגוד לחוק ושהתה בה במשך שנים שלא כדין, תוך שהיא יוצרת קשר עם גורמים פליליים במטרה שיזייפו תעודת זהות ישראלית על שמה, וזאת במטרה לעבוד בישראל בניגוד לחוק. כיום מועסקת העותרת באוקראינה כ"עובדת לא רשמית (מקבלת משכורת במעטפה) מנקה משרדים שלוש פעמים בשבוע ... אני מקבלת 100 דולר לחודש ... עד דצמבר 2008 הרווחתי 1,000 דולר לחודש" (נספח 8 לתגובת המדינה, בעמ' 9 תשובה 33). עובדות אלו, מעוררות חשש כבד כי העותרת לא תהסס למצוא לעצמה נקודת אחיזה שתאפשר את שובה והעסקתה בישראל.

שנית, לא רק שבגרסאותיהם של העותרים בשימוע התגלעו סתירות בעניינים מהותיים, הרי שבחינת צרור המכתבים שצירפו העותרים לבקשתם על מנת להוכיח את טיב הקשר ביניהם, מעמידה את מידת אמינות טענותיהם בספק, וגורעת אף היא מהאותנטיות של תשובות העותרים לשאלות שנשאלו בשימוע.