בוקובזה נ' גרינברג ואח'

פסק דין

על אף חוסר הנוחות הכרוכה בכך אינני רואה כל ברירה אלא לשוב ולהעביר ביקורת על הנתבעת 2, בהמשך לביקורת אשר העברתי עליה היום, בתיק קודם.

לו היה נשוא הביקורת זהה, לא הייתי מתעדת זאת בפסק הדין, אולם כיוון שמדובר בביקורת מסוג אחר, אני סבורה שראוי לתעד זאת למען התיקים הבאים.

בכתב ההגנה טוענת הנתבעת 2, בשם הנתבעות שתיהן, במילים אלה (סעיף 4): "ביום 1.10.10 פגע רכב התובע ברכב הנתבעת לאחר שזה אישר לה להשתלב בנתיבו וכשהנתבעת החלה בנסיעה גם התובע החל ופגע ברכבה".

תיאור עובדתי זה אין לו כל עיגון בעובדות כפי שמתארת אותן הנתבעת 1 בעצמה. על-פי עדותה של הנתבעת אין בפיה כל טענה כאילו התובע איפשר לה להשתלב בנתיבו.

נציג הנתבעת 2 הפנה אותי להודעת התובעת בנימוק כי מתוך ההודעה ניתן להבין כאילו הנתבעת 1 היא זו שהטעתה את הנתבעת 2.

קראתי את ההודעה ולא ראיתי בה כל בסיס לגירסה אשר הוצגה על-ידי הנתבעת 2 בכתב ההגנה.

בתיאור התאונה כותבת הנתבעת 1 כי היא "הבינה" שהיא יכולה להשתלב בנתיב הנסיעה של התובע כיוון שהתובע התעכב בהתחלת נסיעתו.

אני רואה בצורה חמורה שאין כמותה את העובדה שהנתבעת 2, כחברת ביטוח, מעלה בפני בית המשפט גירסה עובדתית שאין לה כל תימוכין בחומר העובדתי כפי שהובא על ידי המבוטחת של הנתבעת 2, שהיתה מעורבת בתאונה.

שיטה זו מהווה שיבוש הליכי המשפט וניסיון להטעות את בית המשפט ומעבר לכך, היא מסבכת את ההליך ומאריכה אותו שלא לצורך – זאת עד לגילוי העובדות האמיתיות והמחלוקת העובדתית האמיתית.

לגופה של תביעה – אין מחלוקת עובדתית כי הנתבעת 1 ניסתה לסטות לנתיב הנסיעה שמשמאלה מבלי שניתנה לה האפשרות לעשות זאת על-ידי התובע.

כאשר רכב מנסה להשתלב בתנועה, תוך סטייה מנתיב נסיעתו לנתיב אחר, עליו מוטלת חובת הזהירות לעשות זאת מבלי לפגוע בכלי הרכב האחרים שבכביש.

במקרה דנן, הנתבעת לא עמדה בחובה זו.

ודוק. לו היתה התאונה מתרחשת לאחר שהנתבעת 1 כבר היתה בתוך נתיב הנסיעה, לאחר השתלבותה, הרי שהיתה האחריות על התובע. אולם, כאשר התאונה ארעה כאשר כלי הרכב היו מקבילים זה לזה, אין אלא להסיק כי הנתבעת 1 טרם השתלבה בנתיב אליו ביקשה להשתלב והאחריות עליה, כאמור לעיל, לעשות זאת בצורה זהירה, מבלי לפגוע בכלי הרכב שמשמאלה.

צורת הפגיעה בכלי הרכב, כשלעצמה, מעידה על כך שהאחריות לתאונה נופלת על כתפי הנתבעת 1. ברכב הנתבעת 1, על-פי חוות הדעת של השמאי, הפגיעה היא בכנף השמאלית ובמגן הקדמי שמאלי.

יש להצטער על כך שהנתבעות לא טרחו להביא תמונות של הפגיעה ברכב, אולם עובדות אלה עולות מתוך חוות הדעת של השמאי, ודי לי בכך.

הפגיעה ברכב התובע היא בכנף הימנית קדמית ובפגוש הימני קדמי. בתוך כך, אני דוחה את טענת התובע כאילו נפגעה גם הדלת של הרכב. אין לכך כל תיעוד בחוות הדעת של השמאי מטעמו.

לאור התיאור הנ"ל, גם אם אלך לקולא עם הנתבעת 1, אחרי שכלי הרכב היו לפחות במצב סימטרי של כנף מול כנף ופינה מול פינה.

כאמור לעיל, כיוון שהאחריות מוטלת על הנתבעת 1, המבקשת להשתלב בתנועה, הרי שבמצב סימטרי שכזה, לנתבעת האחריות על התאונה.

בשולי הדברים אעיר כי, העובדה ששני כלי הרכב היו במקביל זה לזה בעת התאונה, שוללת את גירסת הנתבעת כאילו רכב התובע התעכב בהתחלת נסיעתו והוא החל בנסיעה רק לאחר שהיא ניסתה להשתלב בתנועה.