בוקאעי(אסיר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' השופט מ. ארגמן) מיום 25.1.2010, לפיה הורה ביהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 31.10.09, סמוך לשעה 11:00, כשהנאשם היה תחת השפעת אלכוהול, תקף הנאשם את אשתו בכך שאחז בידה בחוזקה. בהמשך, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין במתלוננת ובבתם המשותפת, בכך שאמר "את יודעת מה, אני זורק את הקטנה מהחלון". באותו מעמד ניגש הנאשם כשבתם התינוקת בידיו אל חלון סלון הדירה, כשהוא שב ומאיים בפגיעה שלא כדין במתלוננת ובבתם, באמרו "עכשיו אני זורק אותה, אני רוצח אותך ומתאבד".

מעשים אלה חזרו על עצמם פעם נוספת וגם כאשר הגיעו שוטרים לבית המשפחה, עת צעק העורר לעבר השוטרים כי אם יפרצו את הדלת הוא יקפוץ עם הילדה מהחלון.

ודוק, אין מדובר במקרה בודד כטענת ב"כ העורר אלא מקרה אחד שנוסף למקרים אחרים ( ר' סעיף 10 לכתב האישום פרק העובדות).

בתחילה נעצר העורר עד תום ההליכים לאחר שהיתה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר.

העורר לא השלים עם החלטת בימ"ש קמא והגיש ערר לבימ"ש המחוזי. הערר נשמע בפני כב' השופט כמאל סעב אשר הורה לבחון חלופת מעצר, בין במעצר בית בבית המשפחה ובין בחלופת מעצר במוסד טיפולי, אשר יהיה בה גם כדי ליתן מענה להתמכרותו של העורר לאלכוהול.

יצוין, כי כב' השופט כמאל סעב לא שלל חלופת מעצר בבית המשפחה, אלא שבחר להורות על בדיקת החלופה האמורה באמצעות שירות המבחן לאחר שקבע, כלשונו, "בימ"ש קמא אמר באופן גורף וללא נימוקים כי המפקחים אינם ראויים ומתאימים. בבואנו לבחון את נתוני המפקחים, גם אם היה לבימ"ש קמא ספקות שלא הובהרו דיים, ראוי היה לו להסתייע בשירות המבחן ולהורות על הגשת תסקיר מעצר".

בין לבין, התקיים דיון בתיק העיקרי בבימ"ש קמא במהלכו הודה העורר במרבית המיוחס לו בכתב האישום, לאחר שעבירה של העלבת עובד ציבור, נמחקה.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים חזרה להתברר לפני בימ"ש קמא, אשר החליט ביום 25.1.10, חרף האמור בתסקיר, להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

עיינתי בהחלטת בימ"ש קמא ומצאתי כי לעת הזאת, כאשר התיק העיקרי קבוע לגזר דין ליום 22.2.2010, היה נכון שלא להורות על שחרור העורר לגמילה, הגם שמדובר ב"מעצר בית" מלא במסגרת האשפוזית בטמרה, וזאת משום שלא ראוי לטעמי להתחיל בהליך שיקום אשר יכול להיפסק, נוכח גזר דין שאמור להינתן בתקופה הקרובה.

יצוין כי מועד גזר הדין נקבע ליום 22.2.10 משום הצורך בהכנת תסקיר לעונש, אשר יבחן בין היתר את בקשת העורר להתחיל בהליך גמילה מאלכוהול, הגם שמדובר בהליך המתחיל בעקבות כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, ולא לפניהם.

יחד עם זאת, דומה כי היה מקום לנוכח האמור בתסקיר לבחון פעם נוספת את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחיו מוחמד בוקאעי ת"ז 023196546, אשר נמצא לכאורה, עפ"י תסקיר קצין המבחן, ראוי לשאת במשימת הפיקוח ולהוות עבור העורר דמות מציבת גבולות, הגם שאין לאח את הכישורים אשר מיוחדים למסגרות טיפוליות לבעיית ההתמכרות לאלכוהול, שעניינן בפתרון בעיית ההתמכרות מן השורש.

יצוין כי מדובר בעורר יליד 1966, שהרשעותיו בחלקן ישנות, כשאין בהן עבירות אלימות, ובחלופת מעצר רחוקה גיאוגרפית מן המתלוננת.

שקלתי האם להורות על שחרור העורר למעצר בית בבית אחיו עפ"י התסקיר בלבד, אך מצאתי כי יש מקום כי ההליך ייעשה ע"י ביהמ"ש קמא, וזאת בשים לב להערת בימ"ש קמא לפיה החלופה בבית האח אינה מתאימה, שאין להבין עתה האם הספק הוסר בעקבות התסקיר, ולאור העובדה כי האח מוחמד בוקאעי ת"ז 023196546 לא התייצב היום לישיבת ביהמ"ש על מנת שאוכל להתרשם האם יש קושי בשחרור העורר לחלופת מעצר זו, שמא אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

יצוין כי בבימ"ש קמא בשום שלב לא נחקר האח מחמד ודומה שהשחרור ל"מעצר בית" בביתו נכון שיהא לאחר שהאח יתייצב בבית המשפט לחקירה, על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי, במיוחד בנסיבות שפורטו לעיל.

אשר על כן, אני מקבלת את הערר באופן חלקי ומורה למזכירות להעביר את החלטתי לבימ"ש קמא, על מנת שייקבע מועד מוקדם ככל שניתן, כדי לבחון אפשרות שחרורו של העורר לחלופה של מעצר בית מלא בבית אחיו, לאחר שיתקיים דיון בנוכחות האח מחמד.

עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 במעמד הנוכחים.