בוסקילה נ' בן שמחון

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתה של הגב' מלכה שמחון (להלן: "המבקשת"), אשר הוגשה בשם עזבונו של בעלה המנוח, מר אברהם שמחון ז"ל (להלן: "המנוח"), להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן, בהעדר התייצבות, לחובת המנוח ולזכותה של המשיבה, הגב' ציפורה בוסקילה, בת.א. (אשדוד) 619/97.

הטענות בכתב התביעה

בכתב התביעה בה עסקינן נטען כי המשיבה הייתה, במועד הרלוונטים, בעלת מתפרה שהייתה מצויה ברח' עלית הנוער 8, באשקלון, ואילו המנוח היה קבלן מבצע של לשכת ההוצאה לפועל.

המנוח הגיע למתפרת המשיבה כשבידו צו לפינוייה, אשר היה עליו לבצע. המשיבה, על פי כתב התביעה, ביקשה מהמנוח לעכב את ביצוע הצו עד שתדבר עם הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, אך חרף פניותיה החל המנוח בפינוי המתפרה בו ביום (30.5.1996 – יום חמישי בשבוע), והמשיך בו במוצאי שבת וביום ראשון, כאשר הוא מניח את מרבית הציוד בחצר ביתה של המשיבה, בישוב ניסנית.

דא עקא כי, על פי הנטען, גרם ביצוע הפינוי לנזק למכונות התפירה, ולהרס הבדים והבגדים שהיו במתפרה, שכן המנוח לא דאג לאריזתם.

חוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה אמדה את הנזק למוצרי הטקסטיל ב- 18,032 ₪, ולמכונות התפירה בכ- 6,840 ₪. עוד, על פי כתב התביעה, נגרמו למשיבה נזקים בגין נזקים לבד השייך ליצרנים שונים עמם עבדה, בגין אבדן ציוד ופריטים (לרבות מעלית ומערכת חשמל, חלקים ואביזרים שונים).

סך הכל הוגשה התביעה על הסך של 72,039 ₪.

הטענות בכתב ההגנה

המנוח הגיש כתב הגנה לתביעתה של המשיבה, ובו טען כי ניתנה אפשרות למשיבה להתקשר לזוכה אך המשיבה, לטענתו, לא אירגנה את התשלום במזומן שהתבקש על ידי הזוכה (30,000 ₪).

המנוח טען כי כל הציוד שהיה במתפרה הועבר במלואו, למעט סלסלה עם מנוע המשמשת כמנוף, שהייתה מקובעת למבנה.

המנוח הוסיף וטען כי הפינוי בוצע בצורה מסודרת, על ידי בעלי מקצוע, בשני שלבים וכי המשיבה ובעלה הפריעו לפינוי ונדרשה עזרת המשטרה.

המנוח הוסיף בכתב הגנתו, כי לא הייתה למשיבה כל טענה בזמן הפינוי או לאחריו, וכי פינוי הציוד למענה החדש נעשה מעבר לנדרש ממנו על ידי הזוכה (שביקש להותיר את הציוד מחוץ למבנה המתפרה).

מתן פסק הדין

ביום 17/12/1997 התקיים דיון בתביעה, בפני כב' הש' ו' מרוז אליו לא התייצב המנוח, למרות, שעל פי הנטען מפי ב"כ המשיבה בפרוטוקול ומפי ב"כ צדדי ג', זומן כדין.

המשיבה נחקרה קצרות על ידי בית המשפט ולאחר מכן, בהסתמך על הצהרתה בדבר נזקיה כפי שנגרמו בפועל, ניתן פסק דין המחייב את המנוח לשלם למשיבה סך של 47,039 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27/3/1997) ועד התשלום בפועל. עוד חוייב המנוח בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובהוצאותיהם של צדדי ג' שצורפו על ידו להליך.

הטענות בבקשה להארכת המועד

בבקשה להארכת המועד טוענת המבקשת, כי ביום 26/6/2000 הלך המנוח לעולמו והותירה אלמנה עם שלושה ילדים, מתוכם שני קטינים, עם חובות רבים והליכים משפטיים שסיומם אינו מתקרב.

המבקשת תיארה בבקשתה את הנסיבות העובדתיות שאפפו את הליך הפינוי, הנזכר בכתב התביעה, ואת הליך מתן פסק הדין.