בוסני חגית ואח' נ' רותם ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטה מיום 20.9.2010 לפיה נמחקו המשיבים, הם נתבעים 7, 9 ו-10 מכתב תביעה אותו הגישו המבקשים.

בדיון אשר נערך ביום 13.6.2010 הודיעה ב"כ המשיבים, כי בכוונתה להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. באותו יום ניתנה החלטה לפיה, המשיבים יגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף וכתב הגנה עד ליום 13.7.2010 וכי ב"כ המבקשים יגיש תשובה לבקשה עד ליום 1.8.2010.

ביום 13.7.2010 הגישו המשיבים "בקשה למחיקת ו/או דחיית כתב התביעה על הסף כנגד הנתבעים 1-3". במקביל הגישו המשיבים גם "בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ודחיית מועד הגשת כתב הגנה".

ביום 20.7.2010 ניתנה החלטה, כי על המבקשים להגיש תגובתם לבקשה לחיוב בערובה ולדחיית מועד הגשת כתב הגנה. ביום 21.7.2010 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק התובענה על הסף לפיה, על הצדדים לפעול על פי האמור בהחלטה מיום 13.6.2010.

ביום 14.9.2010 ומשלא הוגשה תשובת המבקשים, הגישו המשיבים, "בקשה למתן החלטה בבקשה למחיקת נתבעים 1-3". בבקשה ציינו המשיבים, כי הבקשה הומצאה למבקשים ביום 18.7.2010 ואף צירפו אישור מסירה המאשר זאת. משכך, ביקשו המשיבים לתת החלטה בבקשה לסילוק התובענה נגד נתבעים 1-3 על הסף ולחייב את התובעים בהוצאות.

ביום 20.9.2010 ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה ומורה, לאור נימוקי הבקשה ובהיעדר תגובה, על מחיקת המשיבים מכתב התביעה. כמו כן חויבו המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ביום 31.10.2010 הגישו המבקשים בקשה לביטול החלטה זו, היא הבקשה שבפני.

במסגרת הבקשה הסבירו המבקשים, כי על פי ההחלטה מיום 13.6.2010 היה על המשיבים להגיש כתב הגנה עד ליום 13.7.2010 ורק לאחר מכן ניתן יהיה להגיש בקשה לסילוק על הסף. משלא הוגש כתב ההגנה ומשלא התבקשה הארכת מועד ולא ניתנה הארכת מועד, לא היה מקום להידרש לבקשת הסילוק, מקום שזו, כך לטענת המבקשים, מבזה את החלטת בית המשפט מיום 13.6.2010.

המבקשים שללו את טענת המשיבים לפיה, למשיבים אין קשר ממשי לעניין וכי מדובר בבקשת סילוק עובדתית, אשר אין לה כל יסוד וכי די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות, המהוות את כתב התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק. על כן טוענים המבקשים, כי גם ללא תשובה, לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבים.

ביום 1.11.2010 התבקשה תגובת המשיבים, וזו הוגשה ביום 7.11.2010.

המשיבים טוענים, כי הדרך המשפטית הנכונה אשר עמדה בפני המבקשים על מנת לשנות את ההחלטה מיום 20.9.2010, היא הגשת ערעור בזכות, שכן ההחלטה מהווה פסק דין חלקי.

כמו כן טוענים המשיבים, כי טענות המבקשים אינן עונות לדרישות הדין בבקשה לביטול החלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד. המבקשים לא הניחו בבקשת הביטול תשתית לסיכויי הצלחת תביעתם נגד המבקשים ואף לא טענו כל טענה בעניין. התנהגות המבקשים עולה כדי הפגנת זלזול כלפי המשיבים וכלפי בית המשפט.

ביום 15.11.2010 הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבים. בתגובתם חוזרים המבקשים על הטענה, כי הגשת בקשת הסילוק הייתה מותנית בהגשת כתב הגנה.

דיון

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 דנה בביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד וזו לשונה: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...".

על פי ההלכה, מקום בו דן בית המשפט בבקשה לביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים.

המקרה הראשון, עוסק בביטול החלטה מחובת הצדק, מקום בו נוכח בית המשפט כי נפל פגם בהליך. המקרה השני עוסק בביטול החלטה מקום בו לא נפל פגם בהליך. במקרים מסוג זה, ביטול ההחלטה נתון לשיקול דעת בית המשפט. במסגרת הפעלת שיקול דעתו, יבחן בית המשפט את הטעם למחדל ואת סיכויי ההליך, מבחינתו של מבקש ביטול ההחלטה (י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, 1995, עמ' 735-738).

לא מצאתי שבהליך מתן ההחלטה נשוא הבקשה נפל פגם דיוני. המבקשים, אשר מטבע הדברים נכחו בדיון מיום 13.6.2010, ידעו, כי בכוונת המשיבים להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף וכי יהיה עליהם להגיב לבקשה זו. על פי אישור המסירה, הבקשה הומצאה לב"כ המבקשים ביום 18.7.2010.

כך גם ההחלטות מיום 20.7.2010 ומיום 21.7.2010 וכן ההחלטה על המחיקה עצמה מיום 20.9.2010 הומצאו לב"כ המבקשים באמצעות הפקס על ידי מזכירות בית המשפט. בתגובות המבקשים אף לא נטען כי לא הובאו לידיעתו. בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון לקבוע, כי נפל פגם דיוני בהליך, המצדיק ביטול ההחלטה מחמת הצדק.