בוסי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

פס"ד זה עוסק בשאלה מהו התאריך הקובע לצורך חישוב זכאות התובעת לדמי אבטלה.

הרקע לתביעה:

א.התובעת עבדה כמנהלת משרד בקופת חולים מכבי, וביום 1/10/10 יצאה לחל"ת. ע"פ האמור בכתב התביעה, במקור, הייתה כוונתה לצאת לחל"ת לשנה שלמה, אולם בפועל לאחר יציאתה, החליטה להתפטר.

ב.התובעת התייצבה בשירות התעסוקה פעם אחת, ביום 20.10.10. לאחר מכן המתינה שלושה חודשים (כיוון שהתפטרה ולא הייתה זכאית שלושה חודשים לדמי אבטלה) והחל מיום 2/1/11 ועד 5/11 התייצבה כנדרש, וקיבלה דמי אבטלה.

ג.התובעת הגישה תביעה לאבטלה ביום 28.11.10.

ד.התובעת קיבלה דמי אבטלה עד מאי 2011.

ה.בין לבין עבדה התובעת מס' ימים בודדים מ 15.5.11 עד 21.11.11 (שאין בהם כדי לשנות לעניין זכויותיה בתיק זה).

ו.התובעת פנתה לביטוח לאומי לקבל יתרת ימי אבטלה שלא נוצלו (כשע"פ חישובה היה צריך לראות את ה-1/1/11 כתאריך הקובע) אולם קיבלה תשובה כי אינה זכאית לכך, כיוון שהנתבע מחשב את יום ההתייצבות הראשון ב-20/10 ולפיכך תקופת האבטלה שלה החלה ב – 1/10/10 והסתיימה ב-30/9/11, ועל כן אינה זכאית לדמי אבטלה מעבר למה שקיבלה, עבור שנה זו.

ז.בהסכמת הצדדים, ומשהתברר כי השאלה הינה משפטית בלבד, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, ובהתאם לכך ניתן פס"ד זה.

הפלוגתאות, כפי שגובשו בדיון המוקדם:

א.מהו התאריך הקובע בעניינה של התובעת.

ב. האם התובעת זכאית לדמי אבטלה לאחר 21.11.11.

דיון:

א.ראשית יצויין, כי נקודת המוצא לבחינת זכאותה של התובעת הינה התנאים האמורים בחוק הביטוח הלאומי והתקנות שהוצאו מכוחו. על בית הדין לבדוק, אפוא, האם התובעת עומדת בתנאים הקבועים בהם. אמנם מדובר בחוק סוציאלי – אך החוק קובע מסגרות ברורות ואחידות, אשר רק מי שעומד בתנאים הכתובים בו, זכאי לקבל את הזכויות המפורטות בו, ואין המוסד (כמו גם בית הדין) רשאי להעניק למבוטח זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק.

ב.סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק) קובע כי "מובטל" זכאי לדמי אבטלה, אם הוא השלים את תקופת האכשרה שנקבעה לו. התאריך הקובע, לצורך קביעת תקופת הזכאות, הוגדר בסעיף 158 לחוק כ-1 בחודש שבו התחילה תקופה האבטלה ובלבד שחלפו לפחות 12 חודשים מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת.

ג.סעיף 163 לחוק קובע לעניין הגדרת המושג "מובטל" כדלקמן:"(א)רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".

ד.על פי תקנה 6(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה): "אדם יחשב כרשום בלשכת התעסוקה כמחוסר עבודה בתקופה שבין יום התייצבותו האחרונה לבין יום התייצבותו הקודמת, ובלבד שהתייצב בפועל כאמור בתקנה הקודמת".

ה.לטענת ב"כ התובעת, לאור העובדה כי התובעת התייצבה אך פעם אחת בחודש אוקטובר 2010 (על פי הנטען – בהנחיית פקיד הביטוח הלאומי), וחדלה להתייצב, עד ינואר 2011, אין לראות בהתייצבות בודדת זו כהתייצבות שיש להתחשב בה לצורך תקופת זכאותה. בכל מקרה, לאור תכלית החוק, ולאור מצבה הכלכלי, כאשה המפרנסת משפחה עם 5 ילדים, ומשהייתה זכאית לקבל ייתרת דמי אבטלה לולא התייצבותה בשירות התעסוקה ב-20/10/10, ניתן להתעלם מהתייצבות חד פעמית זו, ולקחת בחשבון רק את תקופת התייצבותה הרציפה, דהיינו – מ-1/1/11 . עוד נטען כי לו הייתה יודעת מראש כי יהיה בהתייצבות חד פעמית זו כדי לפגוע בזכויותיה - ברור ומובן מאליו כי לא הייתה מתייצבת אותה פעם בשירות התעסוקה.

ו.לטענת ב"כ התובעת, יש לבודד את ההתייצבות ב-20/10/10 משאר תקופת האבטלה (כיוון שבתקופה זו לא הייתה התייצבות אחרונה ולא התייצבות קודמת), ולהתייחס אך לתקופה בה התייצבה כמובטלת באופן רציף, מיום 1/1/11.