בוניאל דוד נ' עיריית הרצליה

החלטה

המשיב הגיש תובענה זו נגד המבקשת, בה הוא מבקש סעד הצהרתי כדלקמן: "להכריז על בטלות דו"ח חניה שניתן לתובע על ידי המשיבה או מי מטעמה ביום 23.3.1995".

המבקשת, שהיא הנתבעת בתובענה, מבקשת לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית ו/או מחוסר סמכות מקומית ולחלופין להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך.

הבקשה הועברה לעיוני לאחר שקודמי החליט כי הבקשה תדון בדיון, והמבקשת ביקשה לשוב ולשקול את העניין. לאחר עיון בבקשה ובתיק, מצאתי להיענות לבקשה.

סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות נקבעה בסעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, לדון בתביעה אזרחית של יחיד לתשלום סכום מסויים (העומד כיום על 31,200 ₪), או למתן צו להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה, כששווי העניין באותו סכום.

לפיכך, אין בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך ליתן סעד הצהרתי כמבוקש כאן, כפי שנקבע במקרה אחר, בו נתבע סעד כספי בגין דו"חות חנייה:

"במקרים בהם התבקש מבית המשפט לתביעות קטנות סעד הצהרתי נפסק שהוא אינו מוסמך להעניק סעד כזה..." (ת"ק (תביעות קטנות יר') 3586/09 אורי שטרן נ' עיריית ירושלים, תק-של 2010(1), 37145 , 37146 (2010)).

די היה בכך כדי להביא למחיקת התביעה על הסף, גם מבלי להתייחס לשאר טענות המבקשת.

למעלה מן הצורך יצויין, כי צודקת המבקשת כי הטענות שמעלה התובע כנגד דו"ח החניה שניתן לו, הן טענות שיש לבחון אותן במישור הפלילי, בבית המשפט המוסמך לכך, ולא בבית המשפט לתביעות קטנות. בעניין זה נקבע לא פעם, כי אין מקום לאפשר "תקיפה עקיפה" בהליכים אזרחיים, כאשר המבקש לא ניצל את זכותו לתקוף את ההחלטות הקונקרטיות כנגדו בהליכים המנהליים המתאימים לכך.

בהתאם לכך קבעו בתי משפט לתביעות קטנות לא אחת, כי אין מקום לדון בטענות שונות, דומות לטענות של התובע דנן, במסגרת תביעה קטנה:

"...מהטעמים שהובאו לעיל ומאחר והסעד הכספי הנדרש מותנה בקיומה של הצהרה בדבר בטלותו של הדו"ח, מה שכאמור אינו בסמכותו של בית משפט זה, יש להורות על מחיקת התביעה על הסף..." (ת"ק (יר') 1767/08 שוהר שירותי חניה בע"מ נ' אלחנתי אמיר, תק-של 2008(2), 14255 , 14257 (2008)).

"...בית המשפט 'האזרחי' איננו מוסמך לדון בטענות שעניינן התיישנות העבירות ובטענה שחלק מהדוחו"ת לא שייכים כלל לתובע..." (ת"ק (יר') 3586/09 אורי שטרן נ' עיריית ירושלים, תק-של 2010(1), 37145 , 37146 (2010)).

"מהאמור לעיל אנו למדים שדו"ח החניה שקיבל התובע הפך להרשעה פלילית חלוטה לכל המאוחר באוגוסט 2006. התובע יכול היה לפעול לביטולו בפניה לבית המשפט לעניינים מקומיים במועד. משלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו..." (ת"ק (יר') 2154/08 גדעון גבע נ' שוהר שרותי חניה בע"מ, תק-של 2008(2), 13850 , 13852 (2008)).

"על אף שכתב התביעה מנוסח כתביעה כספית בסכום הודעת הקנס, בשים לב כי זו לא שולמה, יוצא כי למעשה, המשיב עותר להצהרה לפיה העונש התיישן והחיוב בגין הודעת הקנס בטל מחמת אי חוקיות. סעד זה אינו בסמכותו של בית משפט זה. הלכה היא כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה להצהרה על התיישנות העונש הוא בית משפט שלום..." (ת"ק (אי') 1387/07 עיריית אילת נ' עמר זאב, תק-של 2008(1), 29811 , 29812 (2008)).

עוד אוסיף, למעלה מן הצורך, כי הסמכות המקומית בהתאם לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז 1976, איננה נתונה לפי מקום מגוריו של התובע, אלא לפי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, ולכן יש ממש גם בטענת הסמכות המקומית שהעלתה המבקשת.

שקלתי אם יש מקום להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך, אולם כיוון שהתביעה נוסחה כתביעה אזרחית ולא כבקשה לביטול הקנס בהליכים מנהליים מתאימים, לא מצאתי מקום להעביר את התובענה כמות שהיא.

למעלה מן הצורך יצויין, כי המשיב יוכל לנקוט בכל הליך מנהלי מתאים כנגד דו"חות החניה שיש לו זכות לנקוט בו על פי כל דין.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התובענה על הסף, ומחייב את המשיב, שהתנגד לבקשה, בהוצאות המבקשת בסך 200 ₪. הדיון הקבוע בתובענה יבוטל.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: