בומש נ' אבו סנינה ואח'

פסק דין

ביום 16/10/07 התובע השכיר את דירתו לנתבע מס' 1 לתקופה של שנה והנתבעת מס' 2 שהיתה בזמנו המעביד של הנתבע חתמה על ערבות ללא הגבלת סכום לגבי כל התחייבויותיו של הנתבע כלפי התובע על פי הסכם השכירות.

לתובע טענות רבות נגד הנתבעים וטוען שהפסיד כ- 62,000 ₪ אך הגביל את תביעתו לסכום של 30000 ₪ על מנת להיכנס לדלתות בית משפט לתביעות קטנות.

לטענת התובע, בחודש מאי התברר לו שהנתבע העביר את האחזקה בדירה לבן אדם אחר שאינו ידוע לתובע. בדיעבד לטענתו התברר לו שהתגוררו בדירה 5 עובדים זרים וכך התובע הגיש תלונה למשטרת ישראל ביום 1/7/08.

אמנם שכר הדירה שולם במלואו עד 15/6/08 אך לא שולמו דמי שכירות מ- 15/6 ועד לסוף החוזה ב- 15/10/08 והדירה פונתה בפועל ב- 4/11/08. כמו כן התובע טוען שהנתבע לא שמר על ניקיון או סדר בדירה והיו נזקים רבים שהתובע נאלץ לתקנם.

ביום 21/8/08 עורך דינו של התובע שלח התראה לנתבע עם העתק לנתבעת שבה תלונות מפורטות על הפרות יסודיות של החוזה ודרישה לשלם כסף בסכום כולל של 33,404 ₪, ולהלן הפירוט שניתן באותו מכתב:

1.סכום של שטר החוב בסך 20,000 ₪ בגין הפרת חוזה.

2.דמי שכירות בגין התקופה מיוני עד אוגוסט בסכום של 3284 ₪.

3.40 דולר ליום החל מ- 15/6/08 עקב הפרת החוזה, ובסה"כ – 9,520 ₪.

4.שכ"ט עו"ד בסך 600 ₪.

בסיפא של המכתב נאמר שיש לנתבע 5 ימים לפעול על פי המכתב.

לא נאמר שאם הוא לא יקיים את החוזה החוזה יבוטל ובאף שלב התובע לא ביטל את החוזה.

על סמך האמור התובע מגיש תביעתו ועותר לסכומים הבאים:

1.תיקונים לנזק שבדירה בסך 3,000 ₪.

2.עבור שטר הבטחון – 20,000 ₪.

3.בגין הפרה יסודית של החוזה – 40 דולר ליום החל מיוני ועד הפינוי בסכום של 21,016 ₪.

4.בגין עגמת נפש – 15,000 ₪.

5.שכ"ט עו"ד – 1000 ₪.

6.חודשי דמי שכירות עד שהדירה הושכרה – 2,500 ₪.

עיון בכתב התביעה מעורר תחושה שהנתבע נטש את הדירה בפברואר ולא חזר ולא היה בקשר עם התובע, אך לא כך היה המקרה.