בולפון נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת התובעים ( להלן: "המבקשים" ) ליתן פסק דין חלקי בכל הנוגע לרכיב הנזקים הלא ממוניים שנגרמו למבקשים, כך שתשאר לדיון רק שאלת הנזק הממוני. לטענתם, במסגרת הסדר דיוני ( להלן: "ההסכם" )שאושר ע"י בית המשפט ביום 18.8.10, קיבלה על עצמה הנתבעת ( להלן: "המשיבה" ) את האחריות והחבות לעילות התביעה, כהגדרתם, וכל שנשאר לדיון הוא גובה הפיצוי והנזק בגין אובדן השתכרות עתידי.

לטענת המבקשים, נוצר צורך לקידום ההליך, שניתן לבירור, ללא נוכחות המבקשים בדיון וללא צורך בשמיעת ראיות, לאור מה שמגדירים המבקשים ההתפתחויות הדיוניות האחרונות שחלו בבירור ההליך. הכוונה לבקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועיכוב דיון ההוכחות בהליך נשוא הבקשה עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשה.

לשיטת המבקשים ההסדר הדיוני שהוסכם בין הצדדים, חילק את יריעת המחלוקת לשני חלקים: חלק ממוני שלגביו , יתקיים הליך הוכחות וחלק כללי שלגביו , יגישו הצדדים את סיכומיהם ובית המשפט יכריע , לאור ההלכה שנקבעה בפסיקה שנזק כללי מכליאת שווא אינו טעון הוכחה. כן מזמינים המבקשים את בית המשפט להקיש מהחקיקה בתחום הנזיקי שבו נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק, כמו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 , חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 וכו'.

לשיטת המבקשים, עיכוב ההליך מתייחס רק לעניין בירור שאלת הנזק הממוני, ולכן אין מניעה להמשיך את ההליך בשאלת הנזק הלא ממוני, שהבשיל להכרעה לאחר אישור ההסדר הדיוני המוסכם ע"י בית המשפט . לטענתם, תקנות 191 ו-143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי מקנות לבית המשפט את הסמכות ליתן פסק דין חלקי, כאשר משוכנע בית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות ו/או השאלות שעומדות להכרעה ו/או הסעד המבוקש.

עוד לטענתם, בתביעה לרכיבים שונים , הזכאות למקצתם בוססה דיי הצורך , אין מניעה ליתן פסק דין לגבי אותם רכיבים שלגביהם אין צידוק להשהות את פסק הדין.

המשיבה עותרת לדחיית הבקשה בטענה שהמבקשים הפרו את ההסכם הדיוני שנחתם איתם ועל פיו התנהלה התביעה עד כה. לטענתה נקבע בהסדר הדיוני, כי שאלת גובה הפיצוי שייפסק לתובע תידון לאחר חקירת העדים והגשת סיכומים. מוסיפה המשיבה, כי המבקשים התחייבו להגיש תצהירים מאומתים, להתייצב לדיון ההוכחות ולהחקר על תצהיריהם, לאחר מכן, לכשיסתיים הליך ההוכחות יגישו הצדדים סיכומים לעניין אובדן הכנסה עתידית וגובה הפיצוי.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים לא מלאו אחר התחייבויותיהם, לא הגישו תצהירים מאומתים כדין ולא התייצבו לדיון הוכחות ואף לא הסדירו עדותם באמצעות וידאו קונפרנס. אין מקום לפצל את הדיון בעניין הנזק לנזק ממוני ונזק שאינו ממוני ויש לקיים דיון אחד בכל ראשי הנזק.

לטענת המשיבה לא מבוססת דיה זכאות המבקשים לפיצוי בגין עוגמת נפש שכן בית משפט לא שמע עדים ולא התרשם מהעדים לפני הכרעה בשאלת הפיצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת המשיבה, אין מקום לתת פסק דין חלקי כששאלות מהותיות כמהיימנות העדים ודרך העדתם, התרשמות בלתי אמצעית של הערכאה הדיונית ממתינות להכרעת בית המשפט העליון , לא ראוי שינתן פסק דין חלקי. לטענתה, לא מדובר בפס"ד על דרך של חישוב מתמטי גרידא, אלא דרישה לפיצוי בלתי ממוני בגין עוגמת נפש שיש חשיבות להתרשמות בית משפט מהעדים בטרם הכרעה. קבלת החלטה בטרם הכרעת בית המשפט העליון בשאלת כינוס הוידאו תפגע קשות לטענת המשיבה בזכויותיה הדיוניות.

המבקשים בתשובתם חוזרים על האמור בבקשתם ומוסיפים, כי לא הפרו את ההסדר הדיוני שכן על פי ההסדר נקבע שראיות תשמענה רק לעניין הנזק הממוני ולא כטענת המשיבה לעניין הנזק הכללי .

המבקשים מודיעים שיתנגדו לכל חקירה שנוגעת לרכיב הנזק הבלתי ממוני בשל העדר רלוונטיות שכן על פי ההלכה מדובר בעניין שאיננו טעון הוכחה ולכן דין בקשת החקירה להדחות. לטענת המבקשים, הודתה המשיבה במסגרת ההסדר הדיוני באחריות לתביעה, אזי הנזק הלא ממוני כתוצאה מהגבלת החירות יקבע ע"י בית משפט על פי שיקול דעתו. לטענתם, מתן הכרעה בשלב זה , תייעל את הדיון גם בדרך של ניצול נאות של הזמן וגם תצמצם את הפלוגתאות לקראת שלב ההוכחות.

דיון:

סעיף 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את סמכות בית המשפט ליתן פסק דין חלקי או לסרב לתיתו:

"בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור."

לטענת המבקשים , מבטא ההסדר הדיוני עליו חתמו הצדדים ביום 16.8.10 את קבלת האחריות של המשיבה, והחבות לעילות התביעה, כך שכל שנותר לדיון הוא גובה הפיצוי כששמיעת הראיות תעסוק רק ברכיב , אותו מגדירים המבקשים , הנזק הממוני של אובדן השתכרות.

בעקבות הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהוגשה ע"י המשיבה לבית המשפט העליון, ועיכוב שלב ההוכחות עד להכרעה בבקשה ע"י בית המשפט העליון, מבקשים המבקשים, כי תוכרע על יסוד סיכומים בלבד שאלת "הנזק הכללי" מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות.

המשיבה מנגד טוענת, כי על פי ההסדר הדיוני הוסכם שבית המשפט יכריע בשאלת גובה הפיצוי שיפסק רק לאחר חקירת העדים והגשת סיכומים כשהמבקשים מתחייבים להגיש תצהירים, להתייצב לדיון הוכחות ולהחקר על תצהיריהם ורק אז יוגשו סיכומים בנוגע לאובדן הכנסה עתידית וגובה הפיצוי. המשיבה מתנגדת לפיצול הדיון בשאלת הנזק הממוני והלא ממוני שכן, לטענתה, מדובר בשני ראשי נזק שמרכיבים את רכיב הנזק. כן טוענת המשיבה כי מאחר ולא מדובר בפסק דין על דרך החישוב המתמטי יש משמעות לעדות העדים והתרשמות בית המשפט מהם לקביעת הפיצוי בגין עוגמת נפש.

עיון ב"בהסכם הדיוני המוסכם" מיום 16.8.10 מלמד כי בין הצדדים הוסכם על כך שבית המשפט יפסוק "בשאלת הנזק" כאשר לא נעשתה כל אבחנה בין ראש הנזק הממוני לראש הנזק הלא ממוני ( ראה סעיף 1 להסכם ).

כן עולה מעיון בהסכם, כי המשיבה שמרה על כל טענות ההגנה כולל טענה לעניין גובה הפיצוי ואי הקטנת נזק ( ראה סעיף 3 להסכם ). לגבי אובדן הכנסה עתידי נקבע, כי טענות יבחנו במסגרת דיון הוכחות לאחר שיוגשו לבית המשפט תצהירי הצדדים ובית המשפט יכריע. (ראה סעיף 4 להסכם).