בולפון נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 4/7/11 דחיתי את בקשת התובעים להתיר את עדותם באמצעות כינוס וידאו על חשבון המדינה. בקשתם התבססה על הטענה שהמדינה התנתה את היכנסם ארצה לצורך הדיון בהפקדת ערבות בסך 30,000 ₪ לכל תובע, מה שלטענתם, לאור שכרם הנמוך לא התאפשר להם.

בהחלטתי קבעתי, כי דין הבקשה להידחות כיוון שאי הגשת ערר על החלטת משרד הפנים, הרשות המוסמכת, אינו מצביע על תום לב התובעים אשר כלל לא ניסו להפחית את גובה הערבות. כן קבעתי, שעדותם רלוונטית למחלוקת ויש חשיבות לנוכחותם הפיזית בעת עדותם, בין היתר לשם זיהוי המסמכים הרלוונטיים לתביעה.

כב' השופטת עופרה צ'רניאק קבעה בהחלטתה בבקשת רשות ערעור, כי בהחלטה לא היתה התייחסות לטענת המבקשים בדבר חוסר יכולתם להפקיד את הערבות ובעלויות הכרוכות בהליכי השגה לקביעת הרשות המוסמכת לגבי הערבות וכן, כי היה מקום להתייחס לטענה שבעקבות ההסדר הדיוני שקבע את אחריות המשיבה, אין צורך בחקירה סבוכה ואין חשיבות לנוכחות הפיזית. בהחלטת כב' השופטת צ'רניאק נקבע, כי במסגרת האיזון הנדרש יש לקחת בחשבון את השאלה אם תיפגע יכולתה של הנתבעת לחקור את התובעים עקב שימוש בתקשורת חזותית.

סבורני שבמסגרת האיזון בין זכות התובעים לגישה לערכאות ולקבל את יומם בבית המשפט לבין החלטות הרשות המוסמכת שיש להניח ששקלה את כל העובדות שהיו בפניה טרם החלטתה, יש לבחון בשלב הראשון, האם התובעים עשו ככל יכולתם כדי לנסות ולמזער את הנזק,לטענתם, שנגרם להם בהחלטת הרשות ולהזכירנו, איני דנה בחוקיות החלטת הרשות ו/או בערר על קביעתה.

הרשות המוסמכת אמורה היתה לקבל מהתובעים את כל הנתונים הבסיסיים שמשמשים להחלטתה ובמסגרת תפקידה היא מקבלת החלטות בנושא זה, ושוקלת בין היתר את נסיבות הגעתו ועזיבתו של כל מבקש, תקופת שהותו בארץ ללא היתר נסיבות תפיסתו ומעצרו ושיקולים נוספים שעומדים בפניה בעת הדיון בכל בקשה.

כפי שקבעתי בהחלטתי, המבקש לא מצא לנכון להגיש ערר על החלטה זו וטען בעלמא בבקשה, כי בדרך כלל עובדים זרים אשר מנהלים הליכים בישראל נגד מעבידים לשעבר ו/או נגד המדינה ושהינם אזרחי מדינות כגון זו של התובע, נדרשים להפקיד ערבויות שנעות בין אפס ל- 15,000 ₪ והמדינה יודעת שאין לתובעים כל סיכוי להגיע לארץ לאור הסכומים הגבוהים שהוטלו עליהם להפקיד כערבות. לענין זה אציין, כי לא נטען על ידי התובעים שהציגו אסמכתא בפני הרשות שאין ביכולתם להפקיד סכום זה ואף לא הוצגה אסמכתא כזו בפני.

התובעים מפנים בענין זה לפסיקה הקובעת, שכל צד חייב להשתמש בזכויותיו הדיוניות בתום לב ובציפיה הסבירה של בעל הדין השני וחובות בעל הדין כלפי בית המשפט, כדי להביא לגילוי האמת ופתרון המחלוקת. אלא שהתובעים לא התייחסו בבקשה זו לתום לבם שלהם, הן באי הגשת הערר והן באי הצגת עובדות שיניחו את דעת בית המשפט באי יכולתם להפקיד את הערבות שנדרשה.

איזון בין טענת התובעים לאי יכולתם להפקיד את הערבות, אשר הינה טענה בעלמא שלא הוכחה ולו בבדל של ראיה, ומדובר בהפקדת ערבות ולא בתשלום, ובין הצורך לחקור את התובעים בעת נוכחותם הפיזית בבית המשפט ולא באמצעות כינוס וידאו שבמסגרתו אין לדעת מה קורה באותו מקום שבו נערך הכינוס לחקירתו וצילומו של התובע, תנאי קיום הכינוס והנוכחים בו והצגת מסמכים מקוריים, יש להעדיף את נוכחות התובעים בבית המשפט.מה עוד,שתצהירי התובעים הוגשו שלא כדין כיוון שלא אומתו על ידי נציג דיפלומטי או קונסולארי.

קביעתי זו הינה גם על בסיס העובדה שלא מדובר בסכום לתשלום אלא בפיקדון שיושב לתובעים עם עזיבתם את הארץ.

איני מוצאת כל נזק שייגרם לתובעים בהפקדת סכום ערובה לצורך הגעתם ארצה, גם לאור העובדה, שסכום זה יושב להם עם עזיבתם את הארץ וגם לאור העובדה שלא שוכנעתי ולא הוצגה בפני ראיה להעדר יכולתם. על כל אלה כאן אוסיף, שלא רק שהתובעים מבקשים להעיד באמצעות כינוס וידאו, אלא אף מבקשים שיהיה זה על חשבון המדינה.

קביעתי זו מתחזקת נוכח העובדה שהנתבעת הפחיתה את סכום הערובה של כל תובע לסך של 15,000 ₪, שהוא הסכום שגם לפי טענת התובעים הינו במסגרת הסבירות והסכומים שהנתבעת נוהגת לדרוש כערובה לכניסת עובדים זרים לצורך עדותם. המדינה בתגובתה טוענת, כל בקשה, נבדקת בהתאם לנוהל, כולל החשש שהתובע לא יצא מן הארץ וישתקע בה. במקרה דנן, כך המדינה, קיים חשש שהתובעים לא יצאו מן הארץ לאחר מתן העדות, חשש המבוסס על ניסיון העבר והסיבות העניין.

מדובר בעדות שמהימנות המעידים והתרשמות ישירה ובלתי אמצעית חשובה ונקבע כבר בפסיקה, כי יש חשיבות שבית המשפט הפוסק בענין יתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים הנחקרים בפניו ואין לאשר כדבר שבשגרה פטור מהתייצבות, רק במקרים חריגים ויוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות לכך. (בר"ע 2091/02 חדד נ' בנק דיסקונט, רע"א 6021/05 שארפ נ' בל"ל, בש"א 2282/03 Bank Austria Akteingesellschaft נ' אופל אינטרנשיונל, רע"א 3810/06 דורי צ'יקובסקי בניה בע"מ נ' גולדשטיין).

הסיבות בהן אושרו בעבר בקשות להעדת עד מחוץ למדינה היו חריגות, כגון בריאות, מצב ביטחוני ולא החשש של אי יציאה מן הארץ.

אלה הנימוקים המפורטים בהחלטתי מיום 4/7/11.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: