בולפון ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 4.7.11 (כב' השופטת אשרי פרוסט פרנקל) בה דחתה ערכאה דיונית את בקשת המבקשים (התובעים) להתיר את עדותם באמצעות כינוס וידיאו על חשבון המדינה, בקובעה כי:

"אי הגשת הערר על החלטת משרד הפנים, אינו מצביע על תום לב התובעים, אשר לא ניסו להפחית את גובה הערבות שנדרשה מהם. עדותם רלוונטית מאוד למחלוקת נשוא התביעה, ויש חשיבות לנוכחותם הפיזית באולם הדיונים בעת עדותם, לזיהוי מקור הדרכון והמסמכים הרלוונטיים לתביעה".

 בהתאם להחלטתי מיום 7.10.11 ומיום 30.11.11 הגישה המשיבה תשובה לבר"ע.

לציין, כי בניגוד לטענות המשיבה בתשובתה לבר"ע לא מצאתי בנט כל החלטה של כב' הרשם או של המזכיר הראשי המורה על הפקדת ערבון בבר"ע.

לאחר עיון בבר"ע על נספחיה, בהחלטה ובתשובת המשיבה לבר"ע, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

הערעור מתקבל, כמפורט להלן.

לא ניתנה בהחלטה התייחסות כנדרש לטענות המבקשים בדבר חוסר יכולתם הכלכלית להפקיד הערבות שנקבעה כתנאי לכניסתם לארץ או לשאת בעלויות הכרוכות בהגשת ערר על גובה הסכום. בנסיבות המקרה דנן היה מקום לדון בטענות אלה ולבחון את יכולתם לעמוד בהפקדה הנדרשת ובעלויות הכרוכות בהליכי השגה על גובה סכום הערבות.

היה מקום להתייחס ולבחון גם את טענות המבקשים לפיהן שאלת הנזק אשר נותרה להכרעה - בעקבות ההסדר הדיוני שקבע על פניו את אחריות המשיבה - אינה דורשת חקירה סבוכה ולפיהן אין חשיבות לנוכחות פיזית של המבקשים בדיון לצורך זיהוים כאשר לא הועלתה מטעם המשיבה טענה מהותית באשר לזיהוי המבקשים. מה גם שלטענת המבקשים אשר לא נדונה בהחלטה ניתן יהיה על פניו לאשר את זהותם ביחס לדרכונם באמצעות נציג הרשויות במולדתם וממילא ניתן יהיה להעביר מסמכים רלוונטים באמצעות פקסימיליה.

החלטת בית המשפט נעדרת התייחסות לטענות המבקשים הנ"ל ואינה פורשת כדבעי את שיקוליו עליהם ביסס את מסקנתו.

במסגרת האיזון הנדרש יש לקחת בחשבון שעל פניו גם אם בסופו של יום ולאחר מתן העדויות בכינוס וידיאו יסתבר כי נפגעה יכולת המשיבה לחקור את המבקשים עקב השימוש בתקשורת חזותית, יפעל הדבר לחובת המבקשים.

בהתחשב בנזק שייגרם למבקשים אם תידחה בקשתם ובמיוחד בנסיבות דנן כאשר דומה לכאורה שאין מחלוקת בקשר לאחריות המשיבה אין די בהנמקה שניתנה על מנת להצדיק דחיית הבקשה להעיד בכינוס וידיאו.

שאלת תום הלב היא בגדר אחד מבין מכלול השיקולים שיש לשקול בסוגיה זו על פי הפסיקה, והיא צריכה להישקל על ידי בית המשפט כנתון נוסף ולא בלעדי.

במקרה דנא, יש קושי להתחקות אחר שיקול הדעת שהפעילה הערכאה הדיונית משלא קיימה את חובת הנמקה בפירוט הנדרש, חובה המעוגנת בתקנה 192 לתקנות סד"א, וכפי שנקבע בפסיקה: "ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט" (רע"א 1982/05 כל הצפון נ' פלוני, 23.1.06).

לפיכך - הערעור מתקבל. ההחלטה נשוא הבר"ע מבוטלת. העניין מוחזר לבית משפט קמא להנמקה ולבחינה מחדש בשים לב לאמור לעיל וזאת מבלי שיהיה קשור להחלטה המבוטלת.

בנסיבות אין צו להוצאות הערעור.

ככל שהופקד ערבון הוא יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע תוכן פסק דיני לצדדים.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: