בולנדי נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

העובדות הצריכות לעניין: נגד המבקש הוגש כתב אישום שעניינו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסירוב להיבדק בדיקת נשיפה.

לימים ולאחר שמיעת ראיות, הודה המבקש במיוחס לו. גזר הדין מיום 08.02.10, כלל רכיב של פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

המבקש החריש נוכח גזר הדין.

לימים, הגיש המבקש בקשה לקבלת רישיון למונית, אולם הוברר לו כי כל עוד תלויה ועומדת מעל ראשו פסילה על תנאי, אין הוא רשאי לנהוג ברכב ציבורי.

על כן, הזדרז בא כוחו והגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כאשר תכלית הערעור הינו צמצום תקופת התנאי.

לאחר ששקלתי הטענות לכאן ולכאן, לא אוכל לקבל את הבקשה.

הנדבכים הצריכים לשיקול בנקודה זו פורטו בבש"פ 5988/06, נגר נ' מדינת ישראל מיום 25.07.06.

על המבקש ליתן טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור בהגשת ההליך, משך האיחור, ההצדקה הנטענת והסיכויים הלכאוריים של ההליך העיקרי.

בכל הפרמטרים הללו לא עמד המבקש.

הבקשה מוגשת בחלוף שנתיים ! ממתן גזר הדין. ההנמקה אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הענישה וההרתעה. הבקשה לשמש כנהג ברכב ציבורי אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם העבירות החמורות בהן הורשע המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ב, 16 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: