בוכרע נ' חדד

פסק דין

1.התובעת טוענת שבתחילת חודש ינואר 2012 היא נתנה לנתבע, שכן שלה, 700 ₪ על חשבון שכר בגין שרותי הובלה מדירתה. אולם, התובעת החליטה שלא לבצע את ההובלה דרכו– אולם הנתבע סירב להחזיר לה את הכסף. מכאן תביעתה.

2.בכתב הגנתה הנתבע טוען שהתובעת הינה חולת נפש ו"מעולם לא קבלתי כסף לא עבור הובלות ולא אפילו לגפרורים" (כתב הגהה עמ' 1).

הנתבע טוען שאינו עובד עקב מחלת לב, וחוזר בעמ' 2 של כתב הגנתו על טענות שונות לגבי מצבה הנפשי של התובעת.

3.בעדותו בפני התובעת חזרה על טענותיה, והוסיפה: "הוא היה צריך להעביר אותי מרח' יהודה הנשיא לרח' הספיר. היום אני גרה ברחוב הספיר" (עמ' 1 שורה 8).

4.בניגוד גמור לנאמר בכתב הגנתו הנתבע מודה שפעם "מטוב לב עזרתי לה להגיע מספיר ליהודה הנשיא דלת מולי" (עמ' 1 שורה 17) אולם לאחר שבעלה נפטר רצתה התובעת לחזור לרחוב ספיר. ואז התובעת שאלה אותו אם הוא יכול לעזור לה פעם נוספת. אולם לדברי הנתבע הוא היה חולה ועל מנת לעזור לה היה צריך להעסיק עובדים ולכן "אמרתי לה תשלם לי 700 ₪, והיא שמה על השולחן את הכסף. אמרתי לה תקחי לבינתיים את הכסף ושתעברי תתני להם את הכסף. היא לקחה את הכסף ואמרה לי בסדר" ( שורות 22-24).

לטענת הנתבע התובעת שלמה לעובד אחר לבצע את עבודת ההובלה.

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. התובעת אכן התרגשה מאוד בעת הדיון אך מצאתי דבריה עקביים והגיוניים וכללית העדפתי את גרסת התובעת מול גרסת הנתבע.

ב. בכתב הגנתו הנתבע הסתיר את העובדות הרלוונטיות למחלוקת בין בעלי הדין ודאג להדגיש שלתובעת בעיות נפשיות וכאילו כל טענותיה כגדר של פנטזיה.

לא כך היו פני הדברים: הנתבע אכן קבל את הסכום של 700 ₪ על חשבון ההובלה – אולם לטענתו התובעת קבלה את הכסף בחזרה. אולם טענה זו לא מקובלת עלי. לכל הנראה הנתבע קבל את הכסף, אך התובעת בחרה לבצע את ההובלה בעזרת אדם אחר – והנתבע לא החזיר לה את הסכום.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובעת 700 ₪ ועוד 350 ₪ הוצאות הדיון וזאת תוך 21 יום מיום פסק דין זה. אם לא כן הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: