בוכבזה פורטונה נ' עירית באר שבע

פסק דין

התובעת הגישה תובענה זו ע"ס 8,000 ₪, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב רשלנות הנתבעת, עיריית באר-שבע, לנוכח נפילתה עקב מרצפת שבורה ובולטת בסמוך לדואר גילת.

אף שכתב התביעה נוקב בתאריך 28.5.08, מהתעודה הרפואית עולה כי מדובר ביום 28.5.07. התובעת העידה בפני, כי במועד הנ"ל, יצאה מהדואר, היתה מרצפת שבורה, הרגל שלה שקעה והיא נזרקה לעבר הכביש. התובעת הוסיפה והעידה על הכאבים שנגרמו לה.

אף שבכתב התביעה טוענת התובעת לשבר ברגלה, הרי שבתעודה הרפואית מיום האירוע נרשם: "לדבריה היא סובבה קרסול ימין. נפיחות ורגישות במישוש... ...ללא ממצא חבלתי". מבלי להמעיט מחומרת הפגיעה ומכאובה של התובעת, הרי שלא נאמר כאן דבר על מרצפת שבורה ונפילה, ואין גם כל עדות לשבר.

הפניה הראשונה של התובעת לנתבעת היתה ביום 5.8.07, חדשיים וחצי לאחר האירוע. העירייה ביקשה תיאור מדוייק יותר של המקום, ותשובתה הגיעה רק שנה לאחר מכן (!), במכתב מיום 24.11.08 שצורף לתביעה, בו צרפה התובעת שרטוט של המקום ותמונה של המרצפת השבורה.

העירייה שלחה למקום פקח, אשר לא איתר כל מפגע במקום. עוד ציין מנהל מחלקת דרכים, כי לא התקבלה כל תלונה לגבי המקום הנ"ל (נספח א' לכתב ההגנה).

נציג הנתבעת הסכים כי המרצפות נראות שבורות בתמונה, אולם הן נמצאות במישור אחר ואינן בולטות באופן העלול לגרום לנפילה. הוא הסביר כי העירייה משקיעה ממון רב בשיפוץ תשתיות, ואף מפעילה מוקד מיוחד לתלונות בעניין זה, אולם ציין כי לא התקבלה כל תלונה לגבי מקום הנפילה הנטען. יחד עם זאת, במסגרת שיפור המדרכות ניתנה עדיפות למקום זה ולאחרונה הוחלפו בו כל המרצפות.

לאחר הדיון הומצאו לעיוני התמונות שמסרה התובעת, מהם עולה כי אכן המדרכה נראית שבורה ומוזנחת, אולם ללא בליטות חריגות מעל פני השטח.

השאלה היא איפוא, לגבי מידת אחריותה של הנתבעת, כרשות מקומית, למרצפת שבורה שאיננה בולטת באופן חריג. בתובענה דומה קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כהאי לישנא:

"...רחובות ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי, ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות וגלים של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית, הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות, שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו... ... אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה מ'יושר מתמטי' של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע שיושר כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ'אי-יושר' של מה בכך. בענייננו היה מדובר באי-יושר של כמחצית עוביה של מרצפת, ואי אפשר לבוא בטענות על העירייה על שאי-יושר זה לא תוקן... ...כאמור הדרכים והכבישים נועדו למעבר ואינם זירה ליישום של מודלים גיאומטרים שאין בהם כל רבב..." (ע"א (מחוזי יר') 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן, תק-מח 98(1), 1213 (1998)).

אכן, חובתה של עירייה לתקן ליקויים בתשתיות, ואם מתרשלת היא, עליה לשאת בפיצוי הניזוקים (בר"ע (מחוזי יר') 212/04 יהודיוף נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2004(3), 5770 , 5773 (2004) ; ת"א (מחוזי ת"א) 1039/96 גרציקוב נ' עיריית רחובות, תק-מח 2003(4), 4688 , 4693 (2003)). לשם כך שומה עליה, לטפל מיידית בכל תלונה, ואף לערוך ביוזמתה בדיקות תקופתיות של מדרכות העיר, כדי לוודא שאין בהן ליקוי שעלול לגרום נזק להולכים בהן.

ואולם, בענייננו לא הוכח בפני קיומו של מפגע בולט, חד-משמעי וברור בסכנתו, שגרם לנפילתה של התובעת, וששומה היה על העירייה לתקנו מבעוד מועד, ובכך מאמץ אני את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

התרשמתי כי מדובר, לכל היותר, במפגע מינורי, אפילו פחות מזה המצויין בע"א 4344/97 שצוטט לעיל. זהו מפגע שראוי כי העירייה תטפל בו, אולם על פי טיבו המינורי, יש לעשות זאת בסבירות ועל פי משאביה וסדרי העדיפויות שלה, כפי שנעשה בסופו של דבר.

אין לי ספק כי התובעת נפלה ונפגעה, אולם לא מצאתי כי הוכח שהמפגע המינורי הנטען היה "גורם בלעדיו אין" לאותה נפילה, ולא מצאתי כי הנתבעת אחראית לכך. בנסיבות אלה, אינני מוצא מקום להטיל אחריות על הנתבעת בגין נפילתה של התובעת והנזקים שנגרמו לה.

בנסיבות אלה, עם כל הצער למצוקתה של התובעת, שנפלה ברחובה של עיר ונפגעה, אינני מוצא מקום לחייב את הנתבעת.

אני דוחה איפוא את התובענה, אולם בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ט' אייר תש"ע, 23 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: