בוים נ' אבושקארה

החלטה

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע, חבר לעבודה, להשבת סכומים שקיבל לידיו כהלוואה מאת התובעת.

עפ"י כתב התביעה הלוותה התובעת לנתבע לבקשתו בשני מועדים שני סכומים בסך כולל של 100,000 ₪.

בתאריך 28.8.05 - סך של 75,000 ₪ ובתאריך 12/06 – סך של 25,000 ₪.

הנתבע התחייב להחזיר את ההלוואות, הראשונה - עד לא יאוחר מיום 15.10.06, והשניה עד לא יאוחר מחודש 5/07, וזאת לאחר שלא עמד במועדי ההחזר, ובכפוף לחתימתו על תצהירים לעניין מועדים אלה.

תצהיר הנתבע מיום 12.7.06 – נספח א' לכתב התביעה. תצהיר נוסף של הנתבע מיום 29.3.07 – נספח א' 1 לכתב התביעה.

הנתבע טוען כי התביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, אך טעות בידו.

לכתב התביעה צורפו תצהירים חתומים ע"י הנתבע בהם הוא מאשר קבלת סכומי ההלוואה מן התובעת, ומתחייב להחזירם לה בתוספת ריבית.

התביעה נסמכת אפוא על התחייבות מפורשת שיש עליה ראיה בכתב, והסכומים הנזכרים בה הם "סכומים קצובים" שאינם טעונים שומא או הערכה.

לגוף התביעה טוען המבקש כי בינו לבין המשיבה היתה חברות הדוקה במסגרת העבודה.

התובעת נשואה לבעל נכה מאה אחוז ואם לשני ילדים.

אשר לסך 75,000 ₪, טוען הנתבע כי סכום זה נמסר לו כעזרה לקניית דירת מגורים, ובתמורה ביקשה ממנו התובעת כי יבצע עבורה במשך שנתיים משלוח של חפצים אישיים לחו"ל בשירותי דואר מהיר עבור בני משפחתה בסקוטלנד מידי שבוע; עבודות שיפוץ בביתה הפרטי; ושירותי ניידות לבעלה הנכה ברכבו הפרטי של הנתבע.

כמו כן ביקשה ממנו התובעת בתמורה לסכום הנ"ל - גביית שכ"ד משוכרים בכמה דירות שברשותה, הכנת אוכל ביתי לאירועים שקיימה התובעת בביתה, ותשלומי חובה לרשויות המקומיות ובדואר.

לדבריו לא קיבל את הסכום כהלוואה, ולא הוזכר כלל הסכם הלוואה; סוכם בין הצדדים כי החתימה על התצהיר נועדה להבהיר לאחותה של התובעת כי אין ברשותה כסף להלוות לה.

עוד ביקשה ממנו התובעת להעיד עבורה בתביעה שניהלה נגד המעסיק שלה ונגד עמיתיה לעבודה.

התובעת החליטה לנסוע לחופשה בארה"ב, וביקשה מהנתבע לשמור על ילדיה, לטפל בהם ולספק את כל מחסורם, לשפץ את חדריהם, לעשות קניות וכן מטלות נוספות. בתמורה לכך מסרה לו ערב הנסיעה סכום של 25,000 ₪.

לאחר שובה מחופשתה, עברה הנתבעת לעבוד בסניף אחר והנתבע החליט לנתק את קשריו עמה. כתוצאה מכך דרשה התובעת מן הנתבע לחתום על תצהיר נוסף, שאם לא כן, תיצור קשר עם משפחתו ותזיק לו.

בלית ברירה חתם המבקש על התצהיר השני, שמבטל לטענתו את התצהיר הראשון.

לבסוף פוטרה התובעת מעבודתה וכתגובה החליטה לדרוש מן הנתבע את כל הכספים שנתנה לו למרות שביצע עבורה שירותים רבים ושונים בתמורה לכסף זה, כמפורט בתצהיר.

בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי קיבל מן המשיבה סך כולל של 100,000 ₪, וכי הוא חתום על שני התצהירים שצורפו לכתב התביעה.