בויטל נ' גביש

פסק דין

1.בסוף שנת 2008 או בסמוך לכך, התקשרו ביניהם התובע והנתבע בהסכם שבמסגרתו התחייב הנתבע ליתן לתובע שירותי ראיית חשבון לעסק שפתח. אין חולק על כך שהשניים לא ערכו ביניהם הסכם שכר טרחה בכתב וגם לא על העובדה שבמהלך תחילת ההתקשרות ובמשך כשנה לפחות, שילם התובע לנתבע שכר טרחה חודשי בסך 500 ₪ כשבהמשך – בעקבות העדר הכנסות לתובע - הועמד הסכום על סך של 300 ₪ לחודש.

2.בעתירתו לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך כולל של 9,730 ₪, טוען התובע כי על אף שהוא הודיע לנתבע, עוד ביום 6.2.11, על החלטתו לסגור את העסק נשוא ההתקשרות וביקש ממנו לפעול לסגירת תיקיו אצל רשויות המס (מע"מ ומס הכנסה), כשל הנתבע בטיפול בסגירת התיקים, עד כי התובע נאלץ לטפל בנושא זה בעצמו, כשבתוך כך הסתבר לו כי במהלך השנים נצברו נגדו קנסות וחובות בשל אי הגשת דו"חות במועד.

3.הנתבע, המכחיש את טענות התובע כלפיו, טוען כי במהלך כל תקופת ההתקשרות ביניהם לא שיתף עמו התובע פעולה בכך שלא שעה לפניותיו אליו כשדרש ממנו להמציא לו מסמכים, פרטים והסברים אודות עסקו, לרבות מסמכים שילמדו על הכנסות העסק.

הנתבע המאשר כי הגיש את דו"חות המס של התובע לשנים 2008-2009 באיחור וכי הדו"ח לשנת 2011 לא הוגש כלל, תולה את הסיבות לכך באופן התנהלותו של התובע מולו.

לכל אלה, מוסיף הנתבע וטוען כי בדיעבד הסתבר לו ש"התובע עובד מול לקוחותיו בדרך בלתי חוקית ונוצר חשד כי התובע מעלים מס בכך שאינו רושם הכנסות העסק". לכן, כך לטענתו, החליט הנתבע להפסיק את הטיפול בתיקו של התובע ובעקבות כך החליט התובע לנקום בו בדרך של הגשת התביעה בתיק זה.

בשולי כתב ההגנה שהוגש מטעמו, טוען הנתבע כי למעשה התובע הוא זה החייב שלו אלפי שקלים בגין שכר טרחה בעבור טיפול בהצהרת הון ודו"ח לשנת 2011 שאותו אמור הוא היה להגיש עבורו לו היה ממציא לו את המסמכים שהיה עליו להמציא.

4.לנוכח טענותיהם הסותרות של הצדדים בדבר מצב התיקים של התובע במע"מ ומס הכנסה, כשלטענת התובע התיקים נסגרו בסופו של דבר על ידו (על אף שהוא שילם לנתבע שכר טרחה אך נואש מאון הטיפול הלקוי שלו בנושא זה) ואילו לטענת הנתבע מדובר בתיקים שעודם פתוחים, הוריתי לצדדים להגיש לבית המשפט ראיות לתמיכת גרסאותיהם. בנוסף לכך ולנוכח העובדה שבמהלך הדיון שהתקיים בפני השמיע התובע שיחה מוקלטת שהתקיימה בינו לבין נתבע בנושא שבמחלוקת, הוריתי לו להמציא לתיק את תמליל אותה שיחה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהונחו בפני, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואלה נימוקי:

מן הראיות שצורפו לכתב התביעה והמסמכים שהגישו הצדדים לתיק בית המשפט לאחר הדיון, עולה התמונה הבאה:

במהלך התקופה שבין 13.9.11 ל- 5.4.12, פנה התובע אל הנתבע מספר פעמים, בהודעות טקסט, ובקש ממנו "לסיים את הסיפור". הנתבע דחה את התובע, בין השאר בנימוק ש"גנבו לו פנקסי שיקים והוא מרוקן וצריך קצת זמן" ובתשובה לטענות התובע לפיהן בבירורים שערך במע"מ הסתבר לו שתיקו פתוח למרות שהוא אמר לו שהתיק סגור, השיב לו הנתבע: "התיק סגור, על מה אתה מדבר בדיוק".

בשיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע (לגרסת התובע – בתחילת שנת 2012) נשמע הנתבע אומר לתובע: "התיק שלך סגור. אתה תוכל, שבוע הבא ביום שני או שישי, אני אראה לך איך לבדוק...באתר האינטרנט ואתה תבדוק ותראה את התיק סגור". לשאלת התובע האם מדובר בשני התיקים – במע"מ ובמס הכנסה, השיב לו אז הנתבע שהתיק במס הכנסה טרם נסגר כי הוא הבטיח להביא לו טופס 106 לשנת 2011 ולא עשה כן. התובע הבטיח לשלוח לו את הטופס במייל ובתגובה לכך אמר לו הנתבע: "שלח לי את ה- 106 ואני סוגר את שני התיקים... מס הכנסה זה ייקח טיפה זמן, כמה שעות ומע"מ ... תחילת השבוע תראה את זה".

בתאריך 25.7.12 הגיש התובע לפקיד השומה בחדרה הצהרה בדבר הפסקת פעילות עסקו החל מיום 6.2.12.

בתאריך 31.7.12 אישר פקיד השומה בחדרה במכתב ששלח אל התובע, כי התקבלה אצלו "הודעה על הפסקת פעילות" בעקבותיה סווג תיקו כ"בלתי פעיל" החל משנת המס 2012. במכתב זה הובהר לתובע כי סגירה סופית של התיק תתאפשר רק לאחר סיום הטיפול השומתי והסדרת כל יתרות החוב וכי לשם זירוז ההליכים עליו להגיש דו"חות על הכנסה, אם עדיין לא הוגשו, עד וכולל שנת המס 2012.

ביום 9.10.13 נשלח אל התובע אישור ממע"מ אודות סיווג תיקו כ"בלתי פעיל" החל מיום 30.4.12, בהתאם להודעתו בדבר הפסקת פעילותו כעוסק במס ערך מוסף. באישור זה צויין כי במקרה והתובע לא שילם חובותיו למע"מ, הרי שבהודעתו על הפסקת פעילותו העסקית אין כדי להוות ויתור על גביית החוב הקיים.

דו"ח יתרות בתיק המע"מ של התובע מלמד על יתרת "אפס".

ביום 9.10.13 הגיש התובע לפקיד השומה הצהרה על העדר הכנסות לשנת המס 2012.

מסמכים שונים שהוגשו מטעם הנתבע מלמדים על פעילות מסויימת בתיקיו עד סוף שנת 2011.

טענת התובע בדבר צבירת קנסות בגין אי הגשת דו"חות והצהרת הון בתיקיו נתמכת במסמכים שצורפו לכתב תביעתו ואף בדברי הנתבע עצמו המאשר כי הדו"חות הוגשו על ידו באיחור, אלא שעל אף טענות הנתבע בדבר אי שיתוף הפעולה מצד התובע, אשר סיכל את הגשת הדו"חות במועד, לא מצאתי בהתכתבויות וגם/או בשיחה המוקלטת שהתקיימה בין השניים תמיכה כלשהי לטענה זו. ההיפך הוא הנכון – התובע היה זה שביקש לזרז את הנתבע והיה מוכן להמציא לרשותו את המסמכים שהוא מבקש ממנו (למשל – טופס 106).