בוטלה השעייתה הזמנית של המערערת מלשכת עורכי הדין

א. כללי

1.         מה הן אמות המידה, אשר על בסיסן רשאית לשכת עורכי הדין להשעות באופן זמני, עו"ד שהוגש נגדו כתב אישום, אשר מייחס לו עבירה פלילית?

האם רשאי או חייב בית הדין המשמעתי לבחון את הראיות, דיותן, כמותן ועוצמתן, שעל בסיסן הוגש כתב האישום האמור?

מה הוא היקף שיקול הדעת של בתי הדין המשמעתיים, בהפעילם את סמכותם להשעות עו"ד באופן זמני, על בסיס כתב אישום, כאמור?

2.         הדיון בערכאות השיפוטיות המשמעתיות ובפניי, מבוסס על הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן - "החוק"), ובמיוחד סעיף 78(ג) שבו, שהוא חלק מסעיף 78 לחוק, שכותרת השוליים שלו היא " השעיה זמנית".

            וזה נוסח סעיף 78(ג) לחוק (להלן - "הסעיף"):

" עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות העניין היה בעבירה המיוחסת לעורך דין משום קלון, להשעותו זמנית מעיסוק במקצוע של עורך דין, כולו או חלקו, הכל כפי שיקבע בית הדין, עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי; הורשע בדינו - רואים ההחלטה זו כהחלטה לפי סעף קטן (ב)".

הסיפא באותו סעיף, השולחת את הקורא לסעיף קטן (ב) באותו סעיף, דנה בשלב הבא: עו"ד כבר הורשע בעבירה פלילית בבית משפט, ואז רשאי בית הדין המשמעתי המחוזי, אם ישתכנע שמדובר בעבירה שיש עמה קלון, להשעותו זמנית מלעסוק במקצוע, עד להכרעה סופית שתוגש על פי סעיף 75 לחוק הלשכה. סעיף 75 לחוק קובע, כי עו"ד שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית, רשאי להטיל עליו בית הדין המשמעתי את העונשים הקבועים בסעיף 68 לחוק (אזהרה; נזיפה; קנס; השעיה לתקופה קצרה (לרבות השעיה על תנאי כאמור בסעיף 68א); הוצאה מן הלשכה).

ב. רקע

3.         נגד המערערת הוגש כתב אישום, בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 21196-07-13), יחד עם שני אחרים: האחד, ממונה מדור חקירות במכס ומע"מ ירושלים; והשני, איש עסקים שסיפק שירותים לקופת חולים מאוחדת.

באישום הראשון, מתוארים היחסים ביניהם, שכללו, מסירת מידע של האחד למשנהו, דבר שהביא לסיכול החקירה והעיקולים נגד השני. העבירות שהואשמו בהן שני הנאשמים, הן אלה: לקיחת שוחד וכן מרמה והפרת אמונים (הנאשם הראשון); מתן שוחד (הנאשם השני); קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט (שני הנאשמים).

4.         באותו כתב אישום, באישום השני, יש התייחסות למערערת, שהיא עו"ד בתחום הפלילי, אשר ייצגה אדם אחר, בקשר לאותה פרשה, וכלפיו טענו החוקרים כי נפגש עם שני הנאשמים, לצורך מתן כספי השוחד.

 כתב האישום מציין, כי מנהל מדור חקירות, הוא זה שסייע ללקוחה של המערערת להשיג ייעוץ משפטי, וקישר בין הלקוח לבין המערערת.

בבית משפט השלום בראשון לציון, שבו יוצג לקוחה של הנאשמת על ידה, הוארך מעצרו, על בסיס ההחלטה כי יש יסוד לחשד ששחרורו יביא לשיבוש הליכים. באותו יום, נחקר מנהל מדור החקירות על ידי המשטרה, ונשאל על אודות אותו מפגש שבו נטל חלק הלקוח של הנאשמת. גרסתו הייתה, כי הוא הוזעק לאותו מקום על ידי הלקוח האמור, כדי לסייע לו בתיקון תקר בגלגל. על פי הנטען בכתב האישום, מנהל מדור החקירות, סיפר גרסה זו לעו"ד, המערערת, ולמחרת היום, כאשר התקיים דיון בערר בעניינו של הלקוח, לחשה לו המערערת על החקירה האמורה, ואת בקשתו כי ימסור גרסה ביחס לתקר בגלגל המכונית. כנטען בכתב האישום, כל זאת עשתה עורכת הדין, המערערת, בידיעה כי תכלית מעצרו של לקוחה ומניעת שיבוש בחקירה. ואכן, מספר ימים לאחר מכן, כאשר נחקר אותו לקוח, הוא ניסה לתאם גרסה לזו של מנהל מדור החקירות, כפי שנודע לו עליה מן המערערת, דהיינו: תיקון התקר. לדברי כתב האישום, הגרסאות שלהם ביחס למפגש בקשר לרכב או לתיקון הרכב, הינן כוזבות.

כמפורט בכתב האישום הנ"ל, כל האירועים הללו היו בחודש נובמבר 2010. כתב האישום הוגש בחודש יולי 2013.

            לאור מערכת עובדות זו, טענת המאשימה, בכתב האישום הנ"ל, היא כי המערערת מסרה פרטי גרסתו של חשוד אחד לחשוד שני, " ביודעה כי העברת פרטי הגרסה עלולה לשבש את החקירה נגדו, וכי המעצר נועד למנוע פעולה זו, ובכך סייעה... לנסות ולתאם את גרסתו של ... מול גרסת ... ", כאשר כל זאת נעשה " בכוונה להכשיל חקירה פלילית" (סעיפים 15-16 לאישום השני של כתב האישום).

העבירה המיוחסת למערערת היא שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שהעונש בצדה הוא שלוש שנות מאסר.

5.         כתב האישום נגד המערערת הינו חלק מכתב האישום נגד מנהל מדור החקירות ואיש העסקים (ראה: 3 לעיל). מאחר והם הועמדו לדין בבית משפט מחוזי, גם עניינה של המערערת נכלל באותו כתב אישום, בבית המשפט המחוזי, מחוז מרכז.

6.         כפי שהבנתי מעו"ד רון, סנגורה של המערערת בבית המשפט המחוזי, המייצג אותה גם בערעור שבפניי, כל ניסיונותיו- בשם מרשתו (המערערת) - להפריד את הדיונים , בין המערערת (נאשמת 3 בתיק הנ"ל) לבין שני הנאשמים האחרים, ולהעביר עניינה לבית משפט השלום- לא צלחו.