בוטלה החלטה לדחות תביעה על הסף בשל מעשה בית דין שיסודו בהליך בוררות

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת דה-ליאו לוי) מיום 14.4.05 בתיק ת"א 1261/01, בו התקבלה בקשת המשיבים (בש"א 2982/01) לסילוק על הסף של חלקים ניכרים מתביעת המערערים. בדיון שנערך ביום 14.12.06 התבקשו הצדדים לשקול את השבת התיק בהסכמה לבית המשפט קמא. משלא הושגה הסכמה (הודעת המשיבים מיום 25.12.06) ניתן פסק דין זה על יסוד החומר המצוי בתיק (החלטת המשנה לנשיאה מיום 31.1.07).

רקע

ב.        להלן נסקור בקצרה את עובדות הרקע המוסכמות, ככל שאלה נוגעות להליך שבפנינו. המערערת 1 היא חברה קבלנית המספקת שירותי בניה ותשתית (להלן צוקית), המערערים 3-2 הם בעלי המניות בצוקית. המשיבה 1 אף היא חברה קבלנית העוסקת באותו תחום (להלן חברת מיכה). המשיב 2 הוא בעל השליטה בחברת מיכה, המשיבות 4-3 הן חברות נוספות הנמצאות כנטען בשליטתו. החל משנת 1994 - בעקבות היכרות אישית קודמת בין המערער 2 והמשיב 2 - מסרה חברת מיכה לצוקית מספר פרויקטים לביצועה, לפי מודל עסקי לפיו ישלם המזמין בעבור ביצוע הפרויקט לחברת מיכה, וזו תעביר לצוקית 90%-94% (תלוי בחוזה) מהתקבולים בניכוי הוצאותיה. כתב התביעה שלפנינו עוסק בארבעה פרויקטים, שיכונו להלן: (1) בית הספר הטכני של חיל האויר; (2) בית ספר רוגוזין; (3) קיבוץ עברון; (4) קרית חינוך מעלות. כהליכים לא מעטים הבאים לפנינו אף הליך זה הוא חלק ממסכת רבת שנים המכלה את משאבי הצדדים, וסופה אינו נראה עדיין.

ג.        בשנת 1999 התגלע בין הצדדים סכסוך ביחס להעברת הכספים, וביום 27.12.99 נחתם הסכם בוררות זבל"א לגבי פרויקטים 4-2 (אך לא פרויקט 1). במסגרת הליכי הבוררות התגלעו קשיים נוספים, שנדונו במסגרת ת"א (חיפה) 1104/01. בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי ביחס לפרויקטים 4-3 ישנו פסק בורר מחייב (ולפיו זכאית צוקית לסך 69,109 ש"ח בגין פרויקט 3 בלבד), ומונה בורר מכריע לעניין פרויקט 2 בלבד. עוד נקבע כי "כל הליך משפטי התלוי ועומד בגין המחלוקת נשוא הבקשה דנן, יעוכב על פי סעיף 5 לחוק הבוררות" (פסק דין מיום 18.6.02). בהתאם להחלטת בית המשפט מונתה בוררת מכריעה (עו"ד יהודית קורן): הבוררת סיימה את עריכת הפסק כבר ביום 31.8.03 - אך זה טרם נמסר לצדדים למועד ההליך בבית המשפט קמא, עקב סירוב המשיבים לשלם את חלקם בשכר הטרחה (עובדה בה מודה בהגינותו גם בא כוח המשיבים, בציינו כי "נתקיימו חילוקי דעות בעניין אי התשלום לבוררת בין המשיבים לבא כוחם" - עמ' 7 סעיף 16 לסיכומי המשיבים).

ההליך בבית המשפט קמא

ד.        ביום 13.9.01 (במקביל לניהול ההליך בחיפה) הגישו המערערים את התביעה נשוא ההליך שבפנינו (ת"א (נצרת) 1261/01). בכתב תביעה ארוך ומקיף פירטו המערערים שורה של עילות תביעה ("חוזית-כספית, תרמית, נזיקין, הפרות חובות חקוקות עשיית עושר ולא במשפט, דיני חברות, פס"ד הצהרתי ותביעה למתן חשבונות" - עמ' 2 לכתב התביעה), כלפי 11 נתבעים (המשיבים כאן, בעלי שליטה ישירים ועקיפים במשיבות 4-3, הבורר מטעם חברת מיכה, רשם הקבלנים ושר הבינוי והשיכון), שיסודן בפרויקטים 4-1 (ביחס לפרויקט 1 מדובר אך בתביעה למתן חשבונות). ביום 30.10.01 (בטרם הוכרע ההליך בבית המשפט המחוזי בחיפה) הגישו המשיבים "בקשה לסילוק התובענה על הסף או לחלופין לעיכוב הליכים על פי חוק הבוררות" (בש"א 2982/01). בבקשה נטען, בין היתר, כי בהליכי הבוררות נוצר מעשה בית דין - ולפיכך שיש לדחות את התביעה על הסף לפי תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. לחלופין נטען כי יש לעכב את הדיון בתביעה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968.

ה.        ביום 14.4.05 (לאחר שביום 18.6.02 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה) יצא מלפני בית המשפט המחוזי בנצרת פסק הדין נשוא ההליך שלפנינו. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים לפיה בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה נוצר מעשה בית דין המחייב את דחיית התביעה:

"דין הבקשה ככל שהיא נוגעת לכל המחלוקות הכספיות הנובעות מהפרוייקטים המפורטים בכתב התביעה, למעט פרוייקט בית הספר הטכני אליו אתייחס בהמשך, וככול שהדבר נוגע למבקשת 1 ולמשיבה 1 להתקבל, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף ככל שהיא נוגעת לפרוייקטים אלו ולצדדים אלו" (עמ' 6).

עוד הוטעם כי אין למערערים עילת תביעה נפרדת כלפי המשיב 2, ולפיכך גם התביעה כלפיו נדחתה. ביחס לפרויקט 1 (בית הספר הטכני) נקבע כי מדובר בתביעה למתן חשבונות שהוגשה ללא פירוט מתאים, ולפיכך דינה להימחק.  בחתימת דבריו קבע בית המשפט כי כתב התביעה כולל טענות רבות נוספות כלפי צדדים נוספים שלא נדונו במסגרת הבקשה הנוכחית, והמערערים התבקשו להודיע בתוך 21 יום האם בכוונתם להמשיך ולנהל את יתרת התביעה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו. בשולי הדברים אציין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוכתר "החלטה", ומסיבה זו נפתח ההליך שלפנינו כבקשת רשות ערעור; ברם, משהיה בהחלטת בית המשפט קמא משום סוף פסוק ונעילת שערים, לגופו של עניין בפסק דין עסקינן, וכך אפוא נשמע הערעור.

הטענות בערעור

ו.        ביסוד הערעור שתי טענות רקע כלליות. הראשונה גורסת כי בית המשפט ישקול שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף "בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 - השופט ד' לוין; להלן פרשת חסין). נטען כי בכל מקרה יעדיף בית המשפט "שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 - השופט, כתארו אז, ריבלין). במקרה שלפנינו - כך נטען - נעשה שימוש לא ראוי בסמכות, וזאת בהתחשב במורכבות התביעה, בהשתלשלותה הדיונית ובעיקר בהתנהלות המשיבים. הדברים, כך נטען, יפים ביתר שאת כאשר מדובר בדחייה על הסף במובחן ממחיקה (עע"מ 5116/04 נידר כוכב הצפון - חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם)), וזאת כמובן בשל מעשה בית דין הכרוך בדחיה.

ז.        הטענה השניה עניינה חוסר תום הלב בו כנטען לוקה התנהלות המשיבים, והטענה כי במקרה שלפנינו יצא חוטא נשכר. נטען כי המשיבים ביקשו לדחות את התובענה או לעכב את הדיון בה בשל קיום הליך הבוררות - זאת בזמן שהם מסרבים לשלם את אשר חויבו בפסק הבורר ביחס לפרויקטים 3-2, ומסכלים את קבלת פסק הבורר המכריע ביחס לפרויקט 1 באמצעות סירובם לשלם את שכרו. הוטעם כי סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע, כי בית המשפט יענה לבקשה לעיכוב הליכים בשל קיום הסכם בוררות, "ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" (ההדגשה הוספה - א"ר); ותנאי זה אינו מתקיים - כך הטענה - במשיבים המסרבים לשלם את שכר הבוררת המכריעה.

ח.        לגבי דחיית התביעה האישית נגד המשיב 2 נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי אין עילה לתביעה אישית נגדו בקשר לפרויקטים 4-2 (עמ' 8). נטען כי בית המשפט לא דק, שכן כתב התביעה כולל טענות רבות - שדומה לדידי כי ניתן לחלקן לשני סוגים - כלפי המשיב 2: (1) טענות הנגזרות מהתביעה כנגד חברת מיכה: נטען כי יש לייחס למשיב 2 אחריות אישית באמצעות הרמת מסך החברה, שכן המשיב 2 עושה בה (ובמשיבות 4-3) שימוש לרעה, תוך שהוא מרוקן מנכסים את המשיבה 2 באופן שאינו מאפשר למערערים לממש את זכיותיהם (עמ' 39 לכתב התביעה); (2) עילות תביעה ישירות: נטען כי המשיב 2 - אישית - ניהל את המשא ומתן עם המערער 2 בחוסר תום לב, שהוא גרם למשיבה 1 להפר את התחייבויותיה, ושהפר חובות חקוקות (ראו בעיקר עמ' 39-36 לכתב התביעה). בנסיבות אלה, כך נטען, שגה בית המשפט בקביעה כי "אין כל עילה נפרדת" ביחס למשיב 2. נטען כי דחיית התביעה כלפי המשיב 2 מעמידה את המערערים בפני שוקת שבורה - כיון שהמשיב 2 הבריח את כל נכסי המשיבה 1.

ט.        ביחס למחיקת התביעה למתן חשבונות בעניין פרויקט 1 (בית הספר הטכני) נטען כי התביעה היתה מפורטת דיה, ולא היתה עילה למחיקתה. לכתב התביעה צורף ההסכם בין המערערת 1 למשיבה 1, לפיו על המשיבה 1 להעביר למערערת 94% מהתקבולים שתקבל מהמזמין בניכוי הוצאות - ונטען כי המשיבה 1 מסרבת לפרט את תקבוליה והוצאותיה, ומכאן התביעה למתן חשבונות. לחלופין נטען כי לא היה מקום לעשות שימוש בסמכות הקיצונית למחיקה על הסף, והיה על בית המשפט להנחות את המערערים לתקן את כתב התביעה בהתאם.

י.        בסיכומים בבית משפט זה נטען כי לאחר הגשת הודעת הערעור פעלו המערערים לקבלת פסק הבוררת המכריעה, וזה הועבר לידם לאחר שהעמידו ערבויות להבטחת תשלום חלקם של המשיבים בשכר הטרחה. כנטען, בפסק הבוררת (שצורף כנספח 12 לסיכומים) נקבע כי חברת מיכה חייבת לשלם למערערים - לאחר שערוך - למעלה משלושה מליון שקלים. בפסק הבוררת נמתחה ביקורת על חוסר תום הלב בו נהגה המשיבה 1, והיא חויבה בעלויות הבוררות המכרעת (סעיף 48 לפסק הבורר המכריע). בפנינו נטען כי יש בפסק זה כדי ללמד על התנהלות המשיבים - שידעו, כנטען, כי הם עתידים להפסיד בבוררות, אך ניסו להרויח זמן, בין היתר כדי לרוקן את חברת מיכה מנכסיה.

י"א.     מנגד תומכים המשיבים את יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט קמא. נטען כי דחיית התביעה ביחס לפרויקטים 4-2 חוסכת התדיינות כפולה, ושבהתחשב ברמת הפירוט - צדק בית המשפט במחקו את התביעה למתן חשבונות ביחס לפרויקט 1. נטען כי המקרה שבפנינו בא בכלל המקרים בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות הדחייה על הסף - כיון שמתן אפשרות לתקן את כתב התביעה לא היה פותר את העובדה, שעילות התביעה מוצו לגופן בהליך הבוררות. הוטעם כי בתביעה למתן חשבונות על התובע לפרט את סכום החוב הנתבע (תוך הפניה לע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ, פ"ד מה(2) 130 - להלן פרשת סאסי), ולפיכך צדק בית המשפט קמא במחקו את התביעה. לגבי דחיית התביעה כלפי המשיבים 4-2 נטען, כי אכן לא קיימת עילת תביעה כלפיהם - כיון שהחוזים נכרתו אך בין המערערת 1 והמשיבה 1. ביחס לעיכוב קבלת פסק הבוררת, צוין כי במשך שנה וחצי לא שילמה גם המערערת 1 את חלקה בשכר הטרחה, אך כאמור, בא כוח המשיבים הזכיר את חילוקי הדעות בינו לבין שולחיו.

דחיה על הסף בשל מעשה בית דין שנוצר בהליך בוררות

י"ב.     אכן, כטענת המערערים, "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (פרשת חסין, 724; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); לעניין סילוק על הסף כאמצעי שבלית ברירה ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 672-671 - הנשיא שמגר). על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת.