בוטבול נ' שושנה

החלטה

1.עניינה של הבקשה דנן הינו מסמך נושא תאריך 24.5.2011 אשר נכתב על ידי מר משה ברקת. בתצהיר גילוי מסמכים מתוקן שהוגש מטעם המבקש נטען כי מסמך זה הינו חסוי בהיותו בגדר "מסמכים שהוכנו לקראת משפט". המבקש מבהיר כי מסמך זה הוכן לאחר הגשת תביעתו של המשיב שהוגשה במקורה לבית המשפט השלום בירושלים במסגרת ת"א 19635-04-11 כנגד המבקש דכאן ומר ברקת., ולצרכי התמודדות עמה.

2.כרקע לדברים יצויין כי במסגרת התביעה בתיק בביהמ"ש השלום נקבע כי הסמכות לדון בתביעת המשיב כנגד המבקש נתונה לבית הדין לעבודה, ולפיכך פוצל הדיון והוגשה התביעה שבתיק דנן כנגד המבקש, בעוד התביעה נגד מר ברקת ממשיכה להתנהל במסגרת ההליך האמור.

3.לטענת המשיב , אין לקבל טענת החסיון . לדבריו, לתימוכין בטענה כי המסמך נערך לצרכי ההליך המשפטי, היה על המבקש לצרף תצהיר מאת עורך המסמך, מר ברקת. עוד מוסיף המשיב וטוען כי על מנת שהמסמך יחסה , עליו להיות כזה שהוכן לקראת אותו משפט במסגרתו מבקשים לקבל את המסמך, או לפחות מסמך שהוכן על ידי בעל הדין עצמו במסגרת זו. תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן ולפיכך אין לקבל טענת החסיון. המשיב מצייין כי ללא עיון במסמך לא ניתן לבחון האם אכן מטרתו כפי שהוצהר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמך עצמו אשר הומצא פיזית ללשכתי הנני קובעת כדלקמן:

4. אשר לטענה כי יש צורך לתמוך טענת חסיון בתצהיר עורך המסמך אליו מתיחסת הטענה. איני רואה בה ממש. נוסח התקנות בדבר הגשת תצהיר גילוי מסמכים אינו מורה כן. (לענין זה יש מקום להפנות לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי ,התשמ"ד-1984,. אמנם תקנה זו לא הוחלה בבית הדין ואולם מקובלנו כי כאשר אין מענה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 לשאלות הנוגעות לסדר הדין ,מן הראוי ללמוד מקביעות תקנות סדר הדין האזרחי כאשר אין הבדל מהותי בין מטרות שני דברי חקקת משנה אלה). ר' גם ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל, פד"י כ"ט 1, 170. יתר על כן, על טעמי עריכתו של מסמך יכול להעיד לא רק מי שערכו, אלא גם מי שביקשו ו/או קיבלו לידיו. כאן הוגש תצהיר עוה"ד אפרת בורגנסקי מלשכת היעוץ המשפטי של המשטרה אשר מציינת כי המסמך הוכן לצרכי המשפט ולטעמי ,די בכך .

5.אשר לטענה כי כדי שהמסמך יהיה חסוי , עליו להיות כזה שנערך על ידי בעל הדין באותו הליך. טענה זו מנוגדת לפסיקה לפיה החסיון חל גם על חומר שהוכן על ידי אדם שלישי לבקשת עורך הדין או לקוחו בקשר למשפט. (ר' בין היתר ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פד"י כב (2) 606)

6.הטענה כי המסמך הוכן שלא לצורכי ההליך דנן- מוטב היה כי לא תטען. כאשר נערך המסמך היה קיים אך הליך אחד , והוא תביעת המשיב נ' המבקש ומר ברקת. כל שארע מאז הוא – פיצול הדיון בהליך האחד לשני הליכים שונים (מטעמי סמכות). משכך , כל המסמכים שהוכנו בשלב בו היה הדיון מנוהל בהליך אחד מאוחד, שייכים מעצם טיבם לשני פיצוליו של אותו הליך. כל מסקנה אחרת הינה מלאכותית. יוער כי לא היה ראוי כי טענה זו תעלה, כאשר אין מחלוקת כי התובע הוא שסרב לאחוד הדיונים בשני התיקים.

7.משנדחו טענות אלה של המשיב, יש לבדוק האם אכן המסמך הוכן "לקראת משפט". עיון במסמך (ואף קריאתו אל מול נספח ב'1 לכתב התביעה),מעלה כי אכן נכתב בתאריך שלאחר הגשת כתב התביעה בבית משפט השלום, וכי הוא מופנה אל עוה"ד ובורגנסקי מן הלשכה המשפטית של המשטרה. אף תוכנו מלמד כי הכנתו נתבקשה לצרכי ההליך המשפטי. אין לא בתאריך עריכתו, לא בנמענו ,ולא בתוכנו, כל אינדיקציה לקיומה של מטרה אחרת לעריכת המסמך זולת מטרה זו. לפיכך הטענה כי הוכן לצרכי משפט ולפיכך כי הינו חסוי- מתקבלת.

8. משכך, יוחזר המסמך למזכירות בית הדין ללא שיסרק לתיק בנט המשפט. המבקש ידאג לנטילתו ממזכירות בית הדין בהקדם .

ניתנה היום, י"ד באייר תשע"ג, (24 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: