בוטבול נ' אליהו ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובע על נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונה שארעה ביום 20.8.12 בטבריה.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובע טוען כי הוא נסע ישר בכביש ראשי בעליה, הנתבע, שהגיע מולו, ביצע פניית פרסה שמאלה באופן שחסם את כל רוחב הכביש בו נסע התובע. על מנת להימנע מפגיעה ברכב הנתבע הסיט התובע את ההגה ימינה, פגע במדרכה וכתוצאה מכך נגרם לרכב נזק בצדו הימני.

על פי חוות דעת שמאי מטעם התובע, נגרם לרכב נזק בסך של 3,993 ₪. בנוסף לכך שילם התובע שכ"ט שמאי בסך של 650 ₪ וכן נגרמו לו הוצאות של הפסד זמן וטרטורים בסך של 500 ₪.

הנתבעים טוענים, מנגד, כי האחריות הבלעדית לנזקי התובע רובצת לפתחו. הנתבע מכחיש את הטענה כי הוא ביצע פניית פרסה במקום. לטענתו, הוא נסע לכיוון אזור התעשייה בטבריה ושם ביקש לפנות שמאלה למפעל בשם גלטרוניקס. הוא נכנס לנתיב הפניה שמאלה, עצר על קו העצירה במקום ובעודו בעצירה מוחלטת הוא הבחין ברכב התובע מגיע מהנתיב הנגדי במהירות ותוך כדי הנסיעה סוטה ימינה ופוגע במדרכה עם הגלגל הקדמי ימני של רכבו.

עוד נטען על ידי הנתבעים כי התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים.

בדיון שהתקיים בפני אתמול, העידו התובע והנתבע. לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים שהוגשו ולאחר שמיעת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

התובע הוכיח כי הנתבע אכן החל לבצע ביצע פנייה שמאלה בטרם ארעה התאונה. נתתי אמון בעדותו של התובע בעניין זה והעדפתי אותה על פני עדות הנתבע. גרסת התובע באשר לסיבה להסטת רכבו ימינה אף מתיישבת יותר עם הגיונם של דברים.

יתרה מכך, בניגוד לטענת הנתבע ולפיה הוא היה בעצירה מוחלטת וכלל לא החל בפנייה שמאלה בעת שהתובע הסיט את הרכב ימינה ופגע במדרכה, בהודעתו למעבידתו - עיריית טבריה (נ/1), ציין הנתבע כי "בתאריך 20.8.12 בירידה למגה בשכון ד' פניתי לכיוון גלטרוניקס..." (ההדגשה איננה במקור). הנתבע לא מסר כל הסבר מניח את הדעת משנשאל לפשר סתירה זו.

יחד עם זאת, אין לקבל את גרסת התובע ולפיה הנתבע חסם לו את כל נתיב הנסיעה. אילו זה היה מצב הדברים, הדעת נותנת כי התובע היה פוגע ברכב הנתבע ולא מצליח להסיט את רכבו ולהמשיך בנסיעה ימינה וקדימה עד לפגיעתו במדרכה, כפי שארע כעולה מתמונות מיקום התאונה (ת/1).

האפשרות המסתברת יותר לאופן בו קרתה התאונה, כפי שהדבר עלה משמיעת העדויות ומעיון בחומר הראיות, הינה כי הנתבע החל בפנייה שמאלה על אף שהכביש לא היה פנוי, שכן התובע נסע בו. התובע הגיב לכך בהסטת הרכב ימינה באופן שהביא לפגיעת הרכב במדרכה ולנזק.

אחריותו של הנתבע לתאונה באה לידי ביטוי בכך שהחל לבצע את הפנייה שמאלה כאשר הכביש לא היה פנוי. יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שהתובע נסע בעלייה ובהתחשב בשדה הראיה הקיים במקום, כפי שהדבר עולה מן התמונות, וכן במקום הפגיעה במדרכה, סבורני כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה, שכן נראה כי אילו היה נוהג במהירות ובאופן המתאימים לתנאי הדרך והמקום, היה בידיו לבלום את הרכב או להסיטו ימינה מבלי שיתנגש במדרכה. רשלנות תורמת זו מוערכת על ידי ב- 25%.

באשר לנזק - חוות הדעת מטעם התובע לא נסתרה על ידי הנתבעים. בנוסף לכך נשא התובע בשכ"ט שמאי. שאר הנזקים לא הוכחו.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,482 ₪, בתוספת אגרת בית משפט בסך של 51 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (10.12.12) ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: