בוחניק ואח' נ' ששון ואח'

פסק דין

1.ביום 4.2.12, בצומת הרחובות התאנה והשזיף בזכרון יעקב, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של תובע 1 מסוג מאזדה מ.ר. 89-785-09 (להלן: "המאזדה") בו נהג בנו התובע 2, לבין רכבו של נתבע 1 שהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 2.

2.בדיון שהתקיים בפני עוד ביום 17.1.13, טען תובע 2 כי עובר לתאונה הוא נהג במאזדה ברח' התאנה מאחורי רכבו של נתבע 1 אשר בשלב מסוים פנה ימינה אל רח' השזיף. לגרסת תובע 2 אשר נתמכה בגרסת חברו יוני גורגה שהיה עמו במאזדה, בשלב מסוים חזר נתבע 1 בסיבוב פרסה מהיר מרח' השזיף אל רח' התאנה ובעשותו כן חסם את דרכו והתנגש עם רכבו בצד הימני קדמי של המאזדה. תובע 2 הוסיף ואמר וטען כי נתבע 1 "הפתיע אותו לגמרי כי הרחוב שהוא הסתובב בו הוא חד סטרי" וציין כי זה אמר לו שהוא "פספס את הפניה ואז בא לעשות פרסה".

3. נתבע 1 הכחיש את דבריהם של נתבע 1 והעד מטעמו ואמר: "אני לא יודע מה הם מספרים פה... כשפניתי הוא רצה לעקוף אותי ואז הוא נתקע בי... הם המציאו סיפור, יכול להיות שהם שתו".

4.לאחר שנתבע 1 הוסיף ואישר כי הוא נחקר במשטרה בעקבות תאונה זו וכי הוגש נגדו כתב אישום, החלטתי על השהיית מתן פסק הדין בתיק זה עד לסיומו של ההליך הפלילי שננקט כנגד נתבע 1 בבית המשפט לתעבורה והוריתי לצדדים לעדכן אותי עם סיומו.

5.ביום 12.5.14 עדכנו התובעים כי ענינו של נתבע 1 נדון בבית המשפט לתעבורה בחדרה ביום 9.4.14. בבדיקת טענה זו מצאתי כי אכן במועד הנ"ל הסתיים משפטו של נתבע 1 בתיק ת"ד 341-10-12, בהסדר טיעון שבמסגרתו הוא הורשע על פי הודאתו בעבירות של פניית פרסה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק לגוף ולרכוש, לפי תקנות 44(א) ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

6.לנוכח עובדה זו ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעד ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, לרבות תצלומי מקום התאונה (ת/1א'-ד') חוו"ד השמאי שבדק את המאזדה ותצלום הנזקים שנגרמו לרכבו של נתבע 1 (נ/1) מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

גרסת התובע שנתמכה הן בעדות העד שישב לצדו ברכב בעת התאונה והן באופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, נשמעה לי עוד בשעתו מהימנה וסבירה יותר מזו של נתבע 1 אשר הודה לבסוף (במסגרת תיק התעבורה) כי הוא אכן ביצע פניית פרסה אסורה ולכן הנני קובעת כי מדובר בתאונה שארעה בשל רשלנותו של נתבע 1.

7.התוצאה היא אם כן שאני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סך נזקיו המוכחים, דהיינו 754 ש"ח שכ"ט שמאי + 4,232 ₪ שווי המאזדה שהוכרזה "אבדן גמור" (בהפחתת ערך שרידיה), בסה"כ 4,986 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 1,000 ₪ (סכום ההוצאות הגבוה יחסית נעוץ במשך הזמן הארוך בו נאלצו התובעים להמתין לפסק הדין ולכספם, אך בשל התכחשות נתבע 1 לאחריותו לתאונה – זו שבה הוא הודה בסופו של דבר בתיק התעבורה).

את הסך הכולל של 5,986 ₪ ישלמו הנתבעים לתובע בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ד, 17 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: