בוחניק ואח' נ' סימן טוב

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבע בסדר דין מהיר בסך של 64,900 ₪ בגין הפרת הסכם להזמנת שירותי צילום בחתונתם של בני הזוג התובעים תוך גרימת עוגמת נפש שהוערכה על ידי התובעים בסכום של 60,000 ₪ , היתרה מהווה השבה של אותו רכיב שלא סיפק הנתבע לתובעים מתוך העסקה בכללותה.

התובעים, הינם בני זוג שנישאו זל"ז בשעה טובה ביום 12/9/10.

במסגרת ההכנות לרגל האירוע לו ציפו בני הזוג בכיליון, התקשרו בהסכם עם הנתבע למתן שירותי צילום ביום 23/8/10 , בין היתר התחייב הנתבע לספק לידי התובעים תקליטור עליו מוקלט צילום וידאו של אירוע חתונתם "בלי עריכה".

הנתבע הינו צלם מוכר ומקצועי ובעל סטודיו לצילום מזה כ- 20 שנה לערך ואשר התחייב לספק לתובעים שירותי צילום במועד אירוע חתונתם- הכול בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

פסק הדין ניתן לאחר שמיעת עדויות הצדדים שניהם, סיכומי ב"כ הצדדים לפני בעל פה , עיון בכל חומר הראיות המצוי בתיק, בין היתר הוצג במועד דיון ההוכחות אלבום התמונות שסופק לתובעים והתקליטור המקוצר / הערוך, בו צפה ביהמ"ש לאחר הדיון (במלואו), כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להתקשרות ולמכלול התחייבויות הנתבע כלפי התובעים, בהתאם להסכם עליו חתמו.

אין מחלוקת לפיה התובעים שילמו לידי הנתבע את מלוא התמורה לרבות התוספת ביחס להזמנת תמונות סטילס נוספות, מעבר למכסה שהתחייב לה על פי ההסכם.

עוד אין מחלוקת כי בסופו של דבר, הנתבע לא סיפק לידי התובעים את קלטת הוידאו שתיעדה את מלוא האירוע באורך מלא להבדיל מהתקציר שסופק להם ואשר הינו באורך של כ- 45 דקות בלבד והינו ערוך.

כמו כן, אין חולק כי התובעים שילמו גם ביחס לקלטת המלאה שלא סופקה וכל פיצוי לא ניתן על ידי הנתבע ו/או השבה של חלק מהסכום ששולם על ידם לנתבע.

סה"כ שילמו התובעים לידי הנתבע סכום כולל של 9,800 ₪ עבור מכלול ההתחייבויות מבלי שנעשתה אבחנה ביחס לרכיבים השונים המרכיבים את המכלול, דהיינו, לא ניתן להפריד בין הרכיבים השונים לצורך כימות החלק היחסי שאין מחלוקת שלא סופק מתוך המכלול, בבחינת "הכול כלול".

מייד לאחר האירוע נסעו בני הזוג לירח דבש לתקופה של חודש ומחצה לערך וכששבו ארצה פנו אל הנתבע על מנת לקיים פגישה לצורך קבלת התמונות וסרט הוידאו, לאחר שקיבלו לידם את העבודות כולן, תקופת מה לאחר מכן כאשר ביקשו בני הזוג לצפות בקלטת הוידאו הבלתי ערוכה ( הקרויה גם "חומר הגלם" ) התחוור להם לתדהמתם, כי אין המדובר באירוע שלהם כי אם באירוע של בני זוג אחרים.

מייד לאחר שנודע לתובעים אודות "הטעות", פנתה התובעת 1 אל הנתבע על מנת להעמידו על טעותו ברם זה בסופו של דבר הודה כי הקלטת איננה בנמצא וכי ככל הנראה אבדה / הושמדה על ידו והתובעים נותרו ללא סרט המתעד את אירוע חתונתם באופן מלא כפי שציפו וביקשו לקבל.

לטענת הנתבע, חל ככל הנראה "בלבול" במסירת התקליטור המלא לידי התובעים של בני זוג אחרים בטעות ואולם אם היו התובעים בודקים ו/או צופים מייד בקלטת, בתוך 30 יום מהמועד שזו נמסרה על ידו, הייתה לו אפשרות לשחזר ו/או לאתר את הקלטת שלהם ובהעדר פניה מצידם של התובעים סבר לתומו שהכול בסדר ובחלוף הזמן הנקוב בהסכם שבין הצדדים, הקליט על הקלטת של התובעים חתונה אחרת.

התובעים שיבחו את עבודתו של הנתבע והעריכו את הכישרון שלו בתחום הצילום, יחד עם זאת התאכזבו והעבירו ביקורת על אופן התנהלותו לאורך כל הדרך, מרגע שנודע לו כי הקלטת הושמדה , תוך שהוא מתנער ומזלזל בחשיבות שייחסו לקלטת התובעים ולמשמעות תיעוד האירוע עבורם.

למעלה מכך, חשו התובעים את אוזלת היד ששידר להם התובע, שלא עשה דבר מצידו על מנת לנסות ולשחזר את הקלטת, כל הניסיונות להקטין את הנזק ולהציל את המצב נעשו מצידם של התובעים לרבות בדרך של תיווך אנשי מקצוע מתחום המחשבים ישירות אל הנתבע.

מנגד טען הנתבע להגנתו, כי הצטער על ה"אירוע" שאירע והבין את המצוקה והאכזבה שחשו התובעים, יחד עם זאת ביקש לפצות את בני הזוג בהנחה ו/או מתן שירותי צילום לאירוע אחר שיחגגו בני הזוג בעתיד, ברם כל הצעותיו לפיצוי נדחו על ידי התובעים, שביקשו להגיש את התביעה ולזכות בפיצוי כספי שהינו מופרז ומוגזם, במיוחד כאשר בני הזוג קיבלו כמעט את כול מה שהתחייב כלפיהם הנתבע למעט קלטת וידאו באורך מלא , במובן הזה שהאירוע תועד על ידו לשביעות רצונם.

לדידם של התובעים, אין די בכך שהנתבע סיפק להם את התקליטור המקוצר באשר הוא מהווה רק חלק מתיעוד האירוע המלא ולמעלה מכך, לא ניתן לשמוע את קולות האורחים באופן בלתי אמצעי ואוטנטי, באשר התקציר ערוך וברקע ניתן לשמוע מוסיקה אותה בחר הנתבע בלבד.

הנתבע טען, כי מוסיקת הרקע בתקליטור המקוצר, בחלקה הקטן נבחרה בתיאום מראש עם התובעים ובחלקה האחר (הרוב המכריע) ניתן לשמוע את המוסיקה שניגן התקליטן שנכח באירוע, אותו בחרו התובעים.

בכל מקרה, טען הנתבע כי הקלטת הלא ערוכה, הארוכה שאבדה כשהייתה ברשותו, לא אמורה הייתה לתעד את האירוע מתחילתו ועד סופו כי אם חלקים מהאירוע , דהיינו, כ- שלוש שעות בלבד לערך.