בוחבוט נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 29393-11-17 (סגן הנשיאה נ' זלוצ'בר, סגן הנשיאה א' ביתן, והשופטת ג' שלו) מיום 25.4.2018, אשר דחה את ערעורו של המבקש (למעט באשר לרכיב הקנס, כמפורט להלן) על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת"פ 4467-07-13 (השופט ר' סולקין) מיום 15.10.2017, שהשית על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי, קנס בסך 4,500 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו ופיצוי למתלונן בסך 25,000 ש"ח.

2. המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, ביום 29.6.2013 בסמוך לשעה 22:00 בלילה נכנס המבקש למתחם המכיל מספר מבנים שיועדו להריסה בעיר באר שבע, אשר התגורר בו בעבר, בשכנות למתלונן. באותה עת שהה במקום המתלונן. בראותו את המבקש, פנה אליו המתלונן ואמר לו שראה אותו נכנס למתחם וש"הוא לא יוכל להכחיש במשטרה. בתגובה, תקף המבקש את המתלונן בראשו ובאפו, בכך שחבט בו בידיו, כשביד אחת אחז פטיש. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות ראש, חתך בקרקפת ושבר באף, בגינם נזקק לטיפול רפואי בבית החולים.

3. לבית משפט השלום הוגש ביום 30.3.2017 תסקיר קצין מבחן בעניינו של המבקש. מהתסקיר עלה כי המבקש מודה בביצוע העבירה ומביע צער וחרטה. לגרסתו הכה את המתלונן, שעמו היו לו יחסי קרבה ושכנות טובה במשך שנים רבות, באופן אינסטינקטיבי, מתוך פחד ובהלה, משום שבעת שנכנס למתחם לא ידע על נוכחותו בו באותה עת.

           להערכת שירות המבחן, בשל קשייו הרגשיים של המבקש, קיים סיכון עתידי "להתפרצות רגשותיו בעתיד בדרכים לא אדפטיביות". לצורך הפחתת הסיכון להישנות ביצוע מעשים דומים הומלץ על שילובו של המבקש בהליך טיפולי, אך המבקש "שלל נזקקות טיפולית" וסירב להליך טיפולי. לצד זאת, התרשם שירות המבחן כי ההליך המשפטי מהווה עבור המבקש גורם מרתיע ומציב גבולות. שירות המבחן המליץ לבחון את האפשרות לשלב את המבקש והמתלונן בהליך של "צדק מאחה".

           בתסקיר משלים מיום 13.7.2017 צוין כי לא בשלו התנאים לביצוע מפגש צדק מאחה, ולפיכך הומלץ על ענישה חינוכית הרתעתית בדרך של צו שירות לתועלת הציבור. כמו כן הומלץ להימנע מהרשעתו של המבקש, לנוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן ממנו, ולנוכח הפגיעה האפשרית בתכניותיו לעתיד לעסוק בחינוך.

4. לאחר שבחן את חומרת מעשיו של המבקש, אשר גרם למתלונן חבלות ממשיות ונזקים קשים ומתמשכים בגוף ובנפש, מבלי שקדמה לכך כל התגרות, כשהוא מחזיק בידו נשק קר, קבע בית המשפט את מתחם הענישה ההולם בין מאסר בפועל של 6 חודשים למאסר בפועל של 24 חודשים.

           בעת קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, שקל בית המשפט לקולא את הודאתו באשמה, הגם שהיה זה רק בשלב מאוחר של ניהול ההליך ולאחר שמיעת עדות המתלונן; את העובדה שהמבקש נעדר עבר פלילי קודם; את מצבו האישי והמשפחתי של המבקש, נשוי ואב לחמישה, המתפרנס מקצבה של המוסד לביטוח לאומי; ואת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה (על אף שבית המשפט ציין כי חלק ניכר מהתמשכות ההליכים נגרם בעטיו של המבקש).

           מנגד, זקף בית המשפט לחובתו של המבקש, את העובדה שעד אותה עת נמנע מליטול אחריות מלאה על מעשיו וכי הבעת החרטה על ידו אינה כנה ונובעת מאימת הדין.