בוחבוט נ' חברת בטוח שירביט

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ('החוק' או 'חוק הפלת"ד'), שבמסגרתה פוצל הדיון ונערך תחילה בשאלת החבות בלבד.

התובע טוען כי ביום 6.2.06 יצא מרכבו, ותוך כדי היציאה נתפסה רגלו הימנית בין הדוושות. כתוצאה מכך מעד ונפל, ונגרם לו נזק-גוף. לפיכך זכאי הוא לפיצוי לפי החוק.

הנתבעת מצביעה על סתירות בגרסתו של התובע, ומכחישה לאורן את עצם קרות האירוע בנסיבות הנטענות והמזכות בפיצוי לפי החוק.

בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

התביעה אינה נשענת אלא על עדות יחידה של בעל-דין. עליי לבחון, אפוא, אם קיים צידוק לקבלתה חרף זאת.

אמנם, תיאור נסיבותיה האמורות של התאונה צוין כבר בתעודת חדר המיון, כלהלן: "אתמול אחה"צ נתפסה רגלו בין הקלאץ' לברקס בעת יציאה מהאוטו ונשמע קליק בברך" [התעודה צורפה לכתב התביעה]. אולם, דווקא פירוט-יתר זה, שלכאורה אינו נחוץ מן ההיבט הרפואי, אומר 'דרשני'. יוזכר כי בחקירתו הודה התובע כי היה מודע לכך שנסיבות כאלו שתוארו על ידיו מהוות 'תאונת דרכים' לפי החוק, וזאת אף בטרם קיבל ייעוץ משפטי [פרוטוקול מיום 29.6.09, עמ' 5]. עוד יוזכר כי התובע סבל מפגימה בברכו האמורה, ברך ימין, עוד מלפני התאונה [תעודת חדר-מיון האמורה].

התרחיש הנטען אינו סביר. מרגע הרמת בלם-היד, מסיר הנהג את כפות רגליו מן הדוושות. משכף רגל שמאל כבר הייתה על הקרקע מחוץ לרכב – טבעי שכף רגל ימין כבר לא תהיה מונחת באזור הדוושות; אלא תחליק על רצפת הרכב לצורך הוצאתה החוצה. אין מקום להרמת כף רגל ימין באופן אנכי, כזה העלול אולי לגרום להיתקעותה בין הדוושות, משום שאז הברך נתקלת בהגה. בוודאי שאין היגיון בתיאור כאילו, לאחר הנפילה, "רגל ימין עדיין נשארה על המושב של הנהג" [פרוטוקול מיום 29.6.09, עמ' 4].

תמוהה התבלבלותו של התובע, כטענתו, בין התיאור הראשוני של יציאה מן הרכב לעבר המדרכה, לבין תיאורו המתוקן של יציאה לעבר הכביש [פרוטוקול מיום 19.1.10, עמ' 7]. הסברו של התובע כי התיאור הראשון היה לשם הדוגמא, וללא קשר לנסיבות הקונקרטיות בענייננו – היה דחוק, ולא הלם את הקשר מסירתו של התיאור הראשון [שם].

עוד תמוהה התבלבלותו של התובע, כטענתו, בתיאור סוג הרכב שבו התרחשה התאונה. מדובר בנהג מונית, שחזקה עליו כי הוא רגיש לכגון-דא. לא ניתן לייחס טעות זו למספר רב של החלפות מוניות מאז; שהרי התובע הודה כי כלל לא החליף את מוניתו מאז התאונה [שם, עמ' 6].

מן הראוי לעיין גם בחקירתו של התובע במוסד לביטוח לאומי ('המל"ל'), שם טען התובע כי התאונה אירעה בנסיבות המזכות אותו בגמלת ביטוח נפגעי עבודה. בתשובה להצבעתו של החוקר על סרט המונה, שהדגים היעדר נסיעות בשעת התאונה הנטענת, השיב התובע כי סתם הסתובב כמה שעות. המשך הדברים [נ/1, עמ' 3 בהודעת התובע, ש' 14-16] גורם לזקירת גבה:

"ש' תראה אמרת שהורדת נוסע לפני זה אז איך זה שעכשיו אתה אומר שאתה הסתובבת כמה שעות?

ת' מה קרה כולה מדובר בגרושים מה ביקשתי בכלל"

לאור המקובץ, לא אוכל לקבל את עדותו היחידה של התובע שלפיה נזק-הגוף הנטען נגרם לו בנסיבות הנטענות, שהיו עשויות לזכותו בפיצוי לפי החוק.

סיכום

נוכח הקשיים בגרסתו של התובע, לא ניתן להסתמך על עדותו היחידה שעליה מתבססת תביעתו לפי חוק הפלת"ד.

גרסתו של התובע לא הופרכה באופן פוזיטיבי. הנתבעת כשלה דיונית בהגשת "השלמה לסיכומים וצירוף פסיקה", לאחר תום שלב הסיכומים שנישאו בעל-פה, ללא נטילת רשות. רלבנטיים לענייננו גם הטעמים שעליהם עמדתי בהחלטתי בעניין א (ת"א) 57779/06 צאייג נ' איילון חברה לביטוח בע"מ מיום 30.11.09, בשאלת הוצאות המשפט בהקשר של דחיית תביעה לפי חוק הפלת"ד. לאור המקובץ, אין מקום לחיוב בהוצאות הנתבעת חרף דחיית התביעה.

לפיכך התביעה נדחית ללא חיוב בהוצאות.