בוחבוט נ' בן לולו

פסק דין

מונחת בפני תובענה ולפיה, מבקש התובע לשפותו בגין הסכם שכירות אשר נחתם בין הצדדים, כאשר עפ"י הסכם השכירות המקורי, שהוצג בפני על ידי התובע, תאריך השכירות הוא מיום 10.9.09 ועד ליום 10.8.10 בעוד אשר, עפ"י חוזה השכירות המקורי של הנתבע , תאריך השכירות הוא מיום 10.9.09 ועד ליום 10.8.09. היינו - חודש.

אולם, הנתבע טוען ומודה כי התגורר בדירה מיום 18.9.09 ועד ליום 1.9.10 . משמע, השינויים שחלו בין החוזים אינם נוגעים לעניין זה.

התובע מבקש מביהמ"ש לפסוק לו הן בגין נזק שנגרם לדירה עת עזב אותה הנתבע והן בגין איחוד, שכן לגרסתו, הוא עזב ביום 14.9.10 ומדובר ב - 35 ימי שכירות ללא חוזה כאשר, על פי הסכם בסעיף 10 לו, מחויב הנתבע ב- 250 דולר לכל יום איחור.

כיוון ,שאין הוכחה פוזיטיבית לתאריך העזיבה, ניתן להתייחס להודייתו של הנתבע כי עזב ביום 1.9.10 . לגרסתו, כיוון שנכנס רק ביום 18.9.09, אזי, יש להוסיף את אותם 8 ימים לימי העזיבה המופיעים בחוזה.

התובע מצידו מודה כי הנתבע נכנס ביום 18.9.09 ומשום כך, גם אם יש להתייחס לגרסת הנתבע לפיה, היה להוסיף 8 ימים עדיין איחר הוא ב - 12 ימים מעבר לחוזה הנקוב. באשר לנזק - לא הוכח בפני כי היה נזק והנתבע מצידו מציין, כי אמור הוא לתבוע את התובע באמצעות עמותת "ידיד" בתביעה שכנגד.

כיוון שכך, נותר לי רק להתייחס לאיחור בפינוי, כאשר החוזה מציין 250 דולר ליום, היינו – סך של 3,000 דולר ואולם, מצאתי לנכון כי הפיצוי המוסכם בגין כל איחור הינו מוגזם בנסיבות העניין ומשום כך, ישלם הנתבע לתובע סך של 3,000 ₪ בגין האיחור .

ניתן והודע היום י"א אדר א תשע"א, 15/02/2011 במעמד הנוכחים.

מרדכי נדל, שופט

החלטה

כיוון שיש מחלוקת בין הצדדים הן באשר להסכם אשר נחתם ביניהם בנוגע לחוזה השכירות, שכן הוגשו בפני שני הסכמים שונים ושניהם חתומים ולפי האחד, תאריך השכירות החל מיום 10.9.09 ועד 10.8.09 ועל פי השני , תאריך השכירות 10.9.09 ועד ליום 10.8.10 ושני החוזים גם אינם זהים מבחינת

ניתנה והודעה היום י"א אדר א תשע"א, 15/02/2011 במעמד הנוכחים.

מרדכי נדל, שופט

הוקלד על ידי: שושנה כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: