בוזנח נ' פלג

פסק דין

בפניי מחלוקת כספית התלויה ועומדת בין הצדדים ביחס לסכום כסף שגובהו 6700 ₪ , אשר לטענת התובע הלווה לנתבע בשנת 2005 . הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק את פסוקו על יסוד המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש וכן על יסוד סיכומים בכתב אותם הגישו לביהמ"ש .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע הינו חקלאי העוסק בגידול אורגני , אשר הועסק אצל הנתבע כמנהל משק בין השנים 1986 ועד 1991 ובין השנים 1992 ועד 2005 . בשנת 2008 הגיש התובע לבית-משפט השלום בצפת תובענה כספית כנגד הנתבע בסכום כולל של 256,277 ₪ בתואנה , כי בין השנים 1992 ועד 1997 וכן בשנת 2005 הלווה לנתבע כספים רבים אותם לא השיב לו הנתבע בחוסר תום לב . בתאריך 17.6.2009 קבע בית-משפט השלום בצפת (כב' השופט סאאב דבור) , כי מרביתה המכריע של התיישנה , למעט בכל הנוגע לסכום בסך של 6,700 ₪ , אשר לטענת התובע הינו הסכום אותו הלווה לנתבע בשנת 2005 .

כאסמכתא לטענותיו לפיהן אכן הלווה לתובע כספים צירף התובע מספר מכתבים משנת 2008 הכתובים בכתב ידם של אנשים , אשר לטענת התובע היו מודעים לכך שהתובע אכן הלווה לנתבע סכומי כסף . בנוסף לכך , צירף התובע לסיכומיו דף מתוך יומנו האישי משנת 1996 , עליו משורבטים סכומי הכסף אותם הלווה הנתבע לתובע וכן לאנשים אחרים , וכן צירף תדפיסים בנקאיים משנת 1987 ,1992 ו- 2000 וכן תמליל של שיחה , אשר נערכה בין התובע לבין הנתבע , ממנו עולה כי הנתבע מודה בכך שהינו חייב לתובע כספים . עוד טוען התובע , כי מערכת היחסים שבין הצדדים מלמדת על כך שהתובע חשש מלהגיש תובענה כספית במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע בנימוק כי האחרון יפטרו מעבודתו וישאירו בחוסר מעש .

לטענת התובע , סכום החוב השנוי במחלוקת נכון להיום בסך של 6700 ₪ הינו נגזרת ישירה של מלוא הסכומים אותם לווה הנתבע מהתובע , וכי הנתבע מבקש להיבנות בחוסר תום לב מטענות פרוצדוראליות כאלו ואחרות , דוגמת שיהוי והתיישנות , על מנת להתחמק מתשלום יתרת חובותיו הכספיים כלפי התובע .

לגרסת הנתבע , התובע היה עובד שכיר לכל דבר ועניין כאשר במסגרת תפקידו היה אמון על גיוס פועלים לצורך עבודה במטעים , אולם הטעה את הנתבע ביחס לסכומי כסף הגבוהים מן הסכומים אותם סיכם בפועל עם אותם פועלים ובכך עשה עושר ולא במשפט על חשבון הנתבע . לטענת הנתבע , התובע התפטר מעבודתו בשנת 2005 וקיבל את כלל התנאים הסוציאליים להם היה זכאי על פי דין , וכראיה לכך צירף לסיכומיו מכתב מטעם התובע המעיד על כך . הנתבע הכחיש מכל וכל כי קיבל מהתובע בשנת 2005 סכום כספי בסך של 6700 ₪ , ואף הטעים, כי התובע לא תמך את טענותיו בראיות של ממש המלמדות באופן ברור על כך שבשנת 2005 התובע אכן הלווה לו סכום כסף כלשהו . עוד טוען הנתבע כי התובענה נעדרת פרטים מהותיים לצורך הוכחת תביעתו , דוגמת מועד מתן הכסף , אופן מתן ההלוואה (מזומן/שיק/הפקדה לחשבון בנקאי וכו') , מיקום מתן ההלוואה , מספר התשלומים וכו' . הנתבע אף ציין, כי אין הוא זוכר את השיחה , אשר תמלילה הובא בפני ביהמ"ש , אולם במידה והתובע היה מצרף את תמליל כלל השיחות אזי ניתן היה להבחין על נקלה בכך שהתובע קיבל מהנתבע את כלל הכספים אותם היה הנתבע מחויב לשלם לידי התובע .

דיון והכרעה :

תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 קובעת , כי בכל מקום שבעל דין טוען טענת מצג שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות . תקנה 78 לתקסד"א מחייבת בעל דין הטוען טענת תרמית וכל טענה המצריכה פרטים להמציא בתוך כתב טענותיו את פרטי הטענה ביחד עם כל התאריכים הרלבנטיים , כאשר טענות מסוג הטענות המוזכרות לעיל , אשר לא נטענו במפורש, בית המשפט לא ישעה אליהן ולא ידון בהן ( ראה : דר' יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 135 ) . זאת ועוד , הפסיקה אף קבעה ברבות השנים , כי ככל שרמת המעשה המיוחסת לצד שכנגד עולה, כך גדלה גם רצינות הראיה הדרושה להוכחתה: "בית המשפט חזר על הכלל: "גם בדיון האזרחי תהיה תלויה מידת ההוכחה הדרושה ברצינות העניין, למשל, תידרש עדות יותר ברורה ומשכנעת במשפט האזרחי שבו מייחסים התנהגות פלילית לאדם, מאשר בזה הסובב עילה של רשלנות"… ברם, בחינה מדוקדקת של כוונת הדברים האמורים מלמדת כי לא למידת ההוכחה הם מכוונים אלא לרצינות הראיה או למשקלה הסגולי של הראיה המובאת לצורכי העמידה במידת ההוכחה הנדרשת, רצינות העניין נושא ההוכחה משפיעה על רצינות הראיה הנדרשת להוכחתו…" (ראה : י.קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1558).

התובע אמנם ציין לכל אורך הדרך, כי הנתבע התחמק בחוסר תום לב שיטתי מלהחזיר לו סכומי כסף ניכרים אותם הלווה לו , ברם חרף הוראותיו הקפדניות של הדין בכל הנוגע לחובת פירוט במקרים כגון דא , הרי שבענייננו לא טרח התובע לציין בכתבי טענותיו פרטים מהותיים ביותר הרלוונטיים להוכחת תביעתו . כך למשל , התובע הנושא בנטל הוכחת תביעתו לא פירט באלו תאריכים הלווה לתובע את אותו סכום שנוי במחלוקת נכון להיום (6700 ₪) , בכמה תשלומים הועבר סכום הכסף , באלו מועדים סוכם כי הנתבע ישיב לתובע את הסכום , היכן בוצעה ההלוואה וכו' .

התובע צירף לסיכומיו תמליל שיחה אשר נערכה לכאורה בינו לבין הנתבע , אולם מן התמליל לא ניתן ללמוד באיזה תאריך מדויק נערכה השיחה ואף לא עולה ממנה , כי הנתבע מודה במסגרת השיחה אשר נערכה בינו לבין התובע , כי הנתבע מודה בחוב כספי כלפי התובע בסך של 6700 ₪ . על פניו , למקרא התמליל אמנם עולה , כי השיחה התקיימה לאחר שנת 2005 (ראה : עמוד 4 שורה 8 לתמליל) , אולם מתמליל השיחה כולה עולה , כי מדובר בסכומי כסף שנויים במחלוקת , אשר מקורם במהלך תקופת ההתיישנות (ראה : החלטת כב' השופט דבור מיום 17.6.2009) , וכן מסכומים השנויים במחלוקת שמקורם במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבע , ובכלל זאת פיצויי הפיטורים אשר שולמו לתובע (ראה : עמוד 5 שורה 22 – עמוד 6 שורה 6 לפרוטוקול) . כידוע , בית-משפט השלום מוסמך לדון במחלוקות כספיות כלליות הנובעות מחוק חוזה קבלנות , תשל"ד – 1974 ו/או בתביעות כספיות שאין מקורן במסגרת של יחסי עבודה כלשהם , אולם בית-משפט זה איננו מוסמך לדון במחלוקות , אשר עניינן במחלוקת אשר נוצרה במהלך מערכת יחסי עבודה שבין עובד שכיר לבין מעבידו , ואשר בירורן מצוי בתחום סמכותו העניינית של ביה"ד האזורי לעבודה .

יתירה מזאת , אין בכוונתי להידרש לתוכנם של אותם אנשים אשר חתומים על גבי המכתבים המצורפים לסיכומים משאלו לא טרחו לצרף תצהירים מטעמם ו/או משלא זומנו להיחקר על תוכן מכתביהם בביהמ"ש . מעבר לכך , התובע לא טרח לצרף לסיכומיו את סרט ההקלטה של התמליל , ומכאן שאין גם מקום להתיר את הגשת התמליל כראייה בהיותו ראייה משנית בלבד , אשר ניתן להגישה כראייה להוכחת תוכנו של סרט ההקלטה אך ורק באם הסרט הושמד או לא ניתן להשיגו (ר' יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד - 2003, עמ' 592 .

אי לכך , הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע , ולפיכך הנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע בסכום של 1500 ₪ .

ניתן היום, י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: