בוזוקהשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.גב' לילי בוזוקהשוילי (להלן – התובעת) הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע), להכיר באירוע מיום 22.11.11 כתאונת עבודה (להלן – האירוע).

2.משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו להידבקות בחיידק הקלבסיאלה. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין ההידבקויות בחיידק הקלבסיאלה לבין תנאי עבודתך. 3. מחלת הקלבסיאלה יכול והתפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה ומטעם הנתבע הגב' הר לב שלומית.

4. מתצהירה של התובעת עולות העובדות כלהלן –

א.התובעת הינה ילידת 1954.

ב.התובעת עבדה כאחות מוסמכת בבית החולים סורוקה בין השנים 1977-1975 וכן משנת 1983 ועד היום. בין לבין שימשה כאחות מוסמכת בקופת חולים.

ג.בשנת 2006 החלה התובעת לעבוד במיון נשים בהיקף משרה של 75% - 3 פעמים בשבוע במשמרות לילה וערב בלבד.

ד.מתחילת שנת 2011 ועד ספטמבר 2011, באישור רופא תעסוקתי, עבדה התובעת פעמיים בשבוע מבלי לפגוע בהיקף המשרה, כשהיום הנוסף ירד מימי המחלה שעמדו לזכותה.

ה.בזמן עבודתה של התובעת במיון נשים, נדרשה היא לגעת באופן ישיר במטופלות –בהפרשותיהן, בבגדיהן ובכליהן.

ו.בכל משמרת היו מגיעות עשרות נשים לבדיקה במיון, לא פחות מ- 25 במשמרת ערב, וכ- 2000 נשים בחודש. במשמרת ערב עבדו רק שתי אחיות במיון ובמשמרת לילה עבדה אחות אחת בלבד.

ז.כל אישה שמגיעה למיון נשים נדרשת לבצע בדיקת שתן. במצב בו מטופלת מרותקת למיטתה נדרשה התובעת לגבות מהמטופלת שתן באמצעות סיר או קטטר.

ח.התובעת נדרשה לבדוק את השתן של עשרות מטופלות במשמרות ערב ולילה כאשר פעמים רבות הבדיקה בוצעה ללא כפפות ולכן התובעת באה במגע ישיר עם השתן.

ט.התובעת נדרשה לעבוד בלחץ ובעומס רב ולבצע מספר פעולות בו זמנית, לכן על אף שההנחיות קובעות כי עליה ללבוש כפפות ולהחליפן בין מטופלת למטופלת, לא תמיד הצליחה לעשות כן.

י.כתוצאה מעבודתה, נדבקה התובעת בחיידק הקלבסיאלה (להלן – החיידק).

יא.בשל הידבקותה בחיידק יצאה התובעת לחופשת מחלה כפויה בין התאריכים 16.9.11 ועד 1.4.12 והחל מיום 1.9.12 ועד למועד כתיבת התצהיר.

יב.בשל הידבקותה בחיידק, הטיפולים והכדורים שנדרשה ליטול, חלה החרפה במצבה של התובעת והיא סובלת מאי – ספיקת כליות.

5.בחקירתה הנגדית סיפרה התובעת כי החיידק אובחן אצלה לפני כשנתיים "אני חושבת שחודש ינואר 2011". אך כאשר הופנתה לרישום רפואי מיום 2.8.10 בו נכתב "החולה לאחר אישפוז באורולוגיה עקב חום גבוה עם דלקת בדרכי KLEBSIELLA " (נ/6) השיבה – "עד כמה שאני זוכרת, כאשר אושפזתי באורולוגיה לא היתה צמיחה של קלבסיאלה". וכאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה את התובעת האם יש לה מסמך התומך בעמדתה לפיה נדבקה רק בינואר 2011, בעוד שעל פי הרישומים הרפואיים נדבקה בחיידק כבר ב 8/10, השיבה – "לאחר שאני מעיינת במסמכים שבפניי אני משיבה שיש כאן בדיקת שתן ואפשר לראות את החיידק בינואר 2011".

לשאלה האם היה אירוע מסוים בעבודה שגרם לה להידבק בחיידק, השיבה התובעת – "היה לי מגע אישי בשתן ובהפרשות של המטופלים. מרוב לחץ בעבודה היה לי מקרה כזה" ולשאלה מדוע אין בתצהירה הפניה לאירוע מסוים השיבה – "לשאלתך אני כן כתבתי שהיה מגע אישי...זה לא אירוע אחד. קורה בעבודה שמרוב לחץ לפעמים יש מגע אישי. זה לא בכוונה וזה לא קורה. זה קורה לכל אחד. לא תמיד לובשים כפפות. לא תמיד זה מתאפשר".

6.כאשר עומתה התובעת עם מכתבי המעביד נ/4 ו-נ/8 מהם עולה כי העבודה מתבצעת עם כפפות ועל כן, אין מגע ישיר עם השתן השיבה – "לפי נהלים בבית החולים העבודה מתבצעת עם כפפות ולא נוגעים בהפרשות בלי כפפות. אבל יש הבדל בין מה שקורה בשטח לבין מה שנדרש. לפעמים מרוב לחץ עבודה, לפעמים מגיעות 4, 5 נשים בבת אחת. נשים עם צעקות, עם כאבים, עם דימומים פעילים. כל אחת מבקשת עזרה. היו לי מקרים שעבדתי גם לבד. במקרים האלה, לפעמים את לא יכולה לרוץ ולחפש כפפות אלא ישר הולכת ועוזרת למטופלת. זה קורה. לא בכוונה אבל זה קורה."