בובליל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.בפני תביעתו של יוסף בובליל (להלן: "התובע") כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 19.3.12 הדוחה את תביעתו לתשלום דמי תאונה בגין תאונה מיום 24.7.09.

2.התביעה נדחתה משני טעמים: הראשון, מהטעם שהתביעה לדמי תאונה הוגשה ביום 18.3.12 בחלוף 90 הימים הקבועים להגשת תביעה לדמי תאונה, והשני, מהטעם שהתובע הגיע לגיל פרישה ביום התאונה ולכן אינו בגדר "מבוטח" בהתאם לסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

3.התובע טען כי לא הגיש את התביעה בזמן מאחר ולא היה מודע למגבלות החוק ומכיוון שמצבו הרפואי הלך והחמיר ורק לאחרונה, בבדיקתM.R.I התברר לו כי מדובר בפגיעה רצינית. התובע טען כי הינו מוגבל בפעולות שונות ובכושר העבודה.

ב"כ הנתבע חזרה על טענת פקיד התביעות.

4.לאחר שבחנתי את טענות התובע ועם כל ההבנה למצבו, אין מנוס מדחיית התביעה.

סעיף 150 לחוק מגדיר מי הוא "מבוטח" לצורך ביטוח נפגעי תאונות.

"מבוטח – תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל פרישה".

התובע אינו חולק על כך כי במועד הפגיעה, 24.7.09, כבר הגיע לגיל פרישה ולפיכך אין הוא מבוטח בביטוח נפגעי תאונות.

לא זאת אף זאת, סעיף 157 לחוק קובע:

"על אף הוראות סעיף 296 תוגש תביעה לגמלה לפי פרק זה למוסד תוך 90 ימים מיום התאונה; אולם המוסד יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, ליתן את הגמלה אם נתבעה אחרי המועד האמור בגלל סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת התביעה במועד, ובלבד שהתביעה הוגשה תוך 90 ימים מהיום שחדלה להתקיים הסיבה האמורה".

הכלל הוא שאי ידיעת החוק אינה מהווה טעם להארכת המועד להגשת התביעה.

הסעיף מקנה למוסד אפשרות לקבל תביעה באיחור רק אם האיחור נבע מסיבה אובייקטיבית אשר מנעה מהתובע את הגשת התביעה במועד.

התובע לא טען לסיבה אשר מנעה ממנו את הגשת התביעה במועד.

לא די בכך כי התובע היה במיטת חוליו או כי חש ברע כדי להוות סיבה אובייקטיבית למניעת הגשת התביעה במועד, במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר באיחור של מעל שנתיים.

5.סוף דבר, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, (21 פברואר 2013), בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: