בובליל נ' אקרמן שוורץ - כונסת נכסים ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם ההוצל"פ בכפר סבא (כב' הרשם צ'זיק), מיום 12/1/12 אשר בהתאם לה, אישר כב' הרשם את מכר החנות ברח' רוטשילד 42 בת-ים (להלן: "הנכס"), לקונה "רוקסנה נכסים והשקעות בע"מ" (להלן: "הקונה") תמורת הסך של 1.3 מליון ₪ + מע"מ.

הקונה שילם כבר את מלוא התמורה וקיבל את הזכות לחזקה בנכס.

החלטה זו ניתנה במעמד צד אחד וזאת לאחר דיון קודם שהתקיים ביום 25/12/11.

במסגרת דיון זה, אישר כב' הרשם לכונסת הנכסים למכור את דירת המבקש המצויה ברח' בן גוריון 107 בבת-ים תמורת הסך של 1.625 מליון ₪.

באותו דיון טען המבקש כי לצורך פרעון מלוא החוב, די במכר הדירה ואין צורך גם במכירת החנות.

כב' הרשם ובצדק קבע כי אין מקום להתייחס לטענה זו וזאת משום שאליבא דכולי עלמא יש צורך לפחות במכר הדירה.

יצויין עוד כי במהלך אותו דיון אשר במסגרתו התבקש גם מכר החנות חזר בו הקונה מהצעתו ועל כן, טענת המבקש כמו גם שאלת מכר החנות לא נידונה.

ביום 12/1/12, דהיינו 19 ימים לאחר ההחלטה הנ"ל, באה החלטה הנידונה אשר כאמור ניתנה במעמד צד אחד ואישרה לכונסת הנכסים למכור גם את החנות.

יצויין עוד, כי כב' הרשם קבע בהחלטתו הן זו והן הקודמת כי המבקש מיצא את זכות הפידיון שלו ואין לו מקורות לממש את זכות הפידיון.

למען השלם התמונה, יוער כי המבקש עתר בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, משהחלטה בבקשה זו לא הומצאה הגיש בר"ע זו. לפיכך, אינני סבור כי נפל שיהוי בהגשת הבר"ע, שכן הואיל וההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, הרי היה מקום ראשית להגיש בקשה לביטולה בפני המותב שנתן את ההחלטה המקורית.

לגופו של ענין – המבקש טוען כעת כי בטרם מכר החנות היה מקום לערוך התחשבנות ביחס ליתרת החוב אשר חייב המבקש לנושה המובטח. המבקש טוען כי די היה במכר הדירה וכי ככל הנראה מכר הדירה היה מספק את מרבית החוב לנושה המובטח, אם לא את כולו, וכי מכר החנות היה למעשה מימוש יתר.

כבר עתה אומר, כי אין הדעת נוחה מכך שהחלטת מימוש החנות ניתנה במעמד צד אחד.

הדברים נאמרים בין היתר על רקע העובדה כי כב' הרשם נמנע בהחלטתו מיום 25/12/11, מלדון בשאלת יתרת החוב לאחר מכר הדירה, ומטעמים מוצדקים שכן ברור לחלוטין שבאותה העת כפי שהיה המצב בפניו, מקום שבאה הבקשה למכר של הדירה בלבד, הרי שלא היה מקום לערוך התחשבנות מדוייקת שכן לכולם היה ברור שאחד מבין שני הנכסים הינו חייב מימוש.

ואולם, משבאה אליו בקשה נוספת למימוש החנות, הרי שעל כב' הרשם היה לקיים דיון במעמד הצדדים או לכל הפחות לקבל את תגובת המבקש, טרם מתן צו למימוש.

אין צורך להזכיר כי המדובר במימוש נכס קנין על כל המשתמע מכך ובנסיבות אלה, היה מקום להיזקק לעתירת המבקש על פיה, מימוש החנות יהיה בו כדי להוות מימוש יתר או לכל הפחות יתרת החוב האמיתית נמוכה בהרבה מהתמורה בגין החנות.

אילו הדברים היו כל כך פשוטים עד כאן, הרי שלא היה מנוס אלא לבטל את החלטת כב' הרשם ולהחזיר אליו את התיק על מנת שידון בבקשה שתוגש לענין זה לגופה.

יחד עם זאת, קיים בפני אינטרס נוסף והוא אינטרס הקונה.

הקונה זכה בהתמחרות כדין, שילם את מלוא התמורה, נטל על פי הנטען מימון בנקאי לצורך הרכישה וקיבל את הזכות לחזקה בנכס (ייאמר כי הנכס תפוס על ידי שוכר, אשר מיום קבלת זכות החזקה משלם את דמי השכירות לקונה).

זאת ועוד, תחילתה של בקשה זו בכללותה הינה לממש את זכות הפידיון של המבקש, אם בגובה החוב לנושה המובטח ואם בגובה התמורה לקונה.