בו ישככר נ' עיריית תל-אביב

החלטה

פתח דבר

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו (כבוד השופטת נ. תבור) מיום 16/6/2013, במסגרת ב"ש 01/13/0000742, (להלן: "ההחלטה"), לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול צו הריסה מינהלי, שהוצא כנגד חפירה באדמה והתקנת קונסטרוקציית מתכת לצורך יצירת קיר בטון, בחצר בית פרטי בתל אביב (להלן: "הנכס"), שעל פי הטענה מצוי בבעלות אביו של המערער (להלן: "הצו").

החלטת בית משפט קמא מבוססת על 2 טעמים עיקריים: היעדר זיקה של המערער לנכס והיעדר ראיות לתמיכה בטענות המערער, שעיקרן כי מדובר בבור קיים שנחפר לפני שנים רבות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטת בית משפט קמא, הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא ומכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה שההחלטה בדין יסודה וכי אין כל ממש בערעור.

להלן יפורטו טעמי תוך התייחסות לנימוקי בית משפט קמא כסדרם:

העדר זיקה לנכס

5.בית משפט קמא קבע, בצדק, כי "בקשה לביטול צו הריסה מינהלי יכולה להיות מוגשת על ידי "הרואה עצמו נפגע" על ידי הצו. הנטל רובץ על כתפי המבקש להוכיח, כי ביצוע הצו המינהלי יפגע בזכויותיו".

(הכרעת הדין, עמוד 2, שורות 7-9).

המערער העיד בפני בית משפט קמא כי הנכס בבעלות אביו, כבן 91, כי אביו מתגורר בכתובת הנכס, כי הוא מתגורר בכתובת אחרת, וכי הוא אינו מעורה בעבודות הבניה בנכס. המערער הסביר לבית משפט קמא כי הגיש את הבקשה לאור גילו של אביו שאינו יכול להגיע לבית המשפט (פרוטוקול, עמוד 2, שורות 1-13).

6.על יסוד דבריו אלו של המערער עצמו, בדין קבע בית משפט קמא כי המערער לא הוכיח שהוא בעל זיקה לנכס ועלול להיפגע מביצוע הצו. בית משפט קמא נתן אמון בדברי המערער שהנכס בבעלות אביו, כבן 91, על אף שלא הוצגה כל ראיה בדבר זכות הקנין בנכס.

7.המערער לא הציג בפני בית משפט קמא, ואף לא בפני בית משפט זה, יפוי כח המתיר לו להגיש את הבקשה בשם האב, או צו על פיו מונה כאפוטרופוס של האב, וכן לא הוצגו בפני איזו מהערכאות, ראיות כלשהן לפיהן נבצר מהאב להתייצב לדיון, או בדל ראיה בדבר מגבלה רפואית או אחרת של האב.

מקובלת עלי החלטת בית משפט קמא כי יחסי אב ובנו אין משמעם, באופן אוטומטי, הסכמה ואחידות דעים באופן המאפשר למערער לייצג את אביו.

8.יתרה מזו, במהלך הדיון בערעור, שאל המערער, כביכול בתמימות, האם אינו יכול לייצג את אביו באמצעות ייפוי כח?. המערער הוסיף כי האב מרותק למיטה, וכי יש לו אפוטרופוס השוהה בחו"ל.

למותר לציין כי אף בשלב זה לא הציג המערער ייפוי כח מטעם האב או כל ראיה לביסוס איזו מטענותיו האחרות.

לאור דבריו המפורשים של בית משפט קמא בהחלטה, בדבר היעדר הזיקה של המערער לנכס, התנהגותו ודבריו המתוארים של המערער, מעוררים, למצער, תמיהה, וספק ביחס למניעים העומדים מאחרי הפניה לערכאות.

9. לאור כל האמור סבורני שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא לפיה המערער לא

עמד בנטל להוכיח שהוא בעל זיקה לנכס ועלול להיפגע מביצוע הצו.

10. לטעמי, די בנימוק זה, לכשעצמו, כדי להצדיק את דחיית הערעור.

מניעת עובדה מוגמרת