בדש נ' עמר ואח'

פסק דין חלקי

בפני כתב תביעה כספית שלפיה מבוקש לחייב את הנתבעים בסכום כולל של 16,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

ביתר פירוט, התובעת טענה כי הנתבעים חתמו על הסכם לשכירת חנות לתקופה קצובה של 12 חודשים, מיום 31.12.2011 ועד ליום 31.12.2012, כנגד תשלום של 1,900 ₪ לחודש, אלא שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם, וביום 7.6.2012 חזר שיק של הנתבעים בגין דמי שכירות עבור חודש יוני 2012 ובהמשך לא נפרעו יתר התשלומים הרלוונטיים.

כן נטען כי בלית ברירה נאלצה התובעת לפנות לבית המשפט ביום 2.9.2012 לצורך פינוי הנתבעים מהמושכר ואכן אלה פינו את המושכר.

לפיכך נטען כי התובעת זכאית לתשלום בסך של 5,400 ₪ עבור 3 חודשי שכירות בגין החודשים יוני, יולי, ואוגוסט 2012, עד לפינוי המושכר ביום 1.9.2012, וכן היא זכאית להוצאות ואגרות בסך 1,000 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד על סך של 10,000 ש"ח בגין הטיפול בתביעת פינוי המושכר.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה מטעמם, בתמצית, כי לאחר פטירתו של בעלה המנוח של התובעת החלו הטרדות מטעם התובעת ובנה גם כאשר עמדו בתשלומים. התובעת לא הסדירה את בעיות החשמל בחנות, הגם שהיה צריך לסדר את שעון החשמל וכן את בעיות החשמל הרבות שהיו בחנות.

כן נטען כי בחודש מאי 2012, הודיע הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), לתובעת כי חשבון הבנק שלו הוגבל עקב קשיים כלכליים וביקש ממנה שלא להפקיד את השיקים, וכאשר ביקש לשלם את השיק בגין יוני 2012 בשני תשלומים, התובעת סירבה לכך וזמן קצר לאחר מכן קיבל התראה טרם פינוי מבא כוחה.

כן נטען כי לאחר שהנתבע הבין שהוא תחת שליטתם ולחצם של התובעת ובנה, כך על פי הטענה, החליט לעזוב את החנות מרצונו ללא צו פינוי ולפי דרישתו של בנה של התובעת, מר בדש רונן, להביא שוכר אחר במקומו, ובנסיבות העניין נאלץ למכור את תכולת עסקו בסכום של 4,000 ₪ בלבד.

לפיכך טען הנתבע כי על התובעת לשלם לו פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, וכן נטען כי שוכר המשנה שהוכנס על ידו לחנות חייב לו סכום של 3,800 ₪ בגין שני חודשי שכירות שלא שולמו לו, עקב הסכם שכירות חדש שנחתם בין התובעת לבינו, וכי הוא מסרב לשלמו בגין ניתוק החשמל לחנות למשך מספר ימים, לסירוגין, על ידי מר רונן בדש.

התובעת ומר רונן בדש וכן הנתבע הגישו תצהירים מטעמם, וביום 22.5.2013, נערך בפני דיון הוכחות במעמד הצדדים.

אקדים ואציין, כי לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.

עם זאת, מכיוון שנטען על ידי הנתבע כי ניתן צו כינוס נכסים על הנתבעת 1 וזאת בסוף חודש יולי 2012, הרי שניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע בלבד.

ככל שהתובעת סבורה כי יש מקום ליתן פסק דין גם כנגד הנתבעת 1, הרי שביכולתה להגיש בקשה מתאימה בעניין זה בתוך 20 יום ממועד מתן פסק הדין החלקי, תוך שתצרף אסמכתא לגבי צו כינוס הנכסים שניתן על הנתבעת 1, ובשים לב למועד מתן צו כינוס הנכסים בעניינה.

אין מחלוקת כי הנתבעים חתמו כשוכרים על הסכם השכירות (עמ' 6 שורות 2 עד 7), ולפיכך הם נושאים בחיובים על פי הסכם זה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי דמי השכירות בגין החודשים יוני, יולי, ואוגוסט 2012, לא שולמו לתובעת ולכן יש לחייב את הנתבעים בתשלומם כפי שצוין בכתב התביעה, בסך של 5,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ביום 10.2.2013 ועד התשלום בפועל.

באשר לטענתו של הנתבע כי ביקש לשלם את דמי השכירות של חודש יוני 2012 בשני תשלומים, ובקשה זו נדחתה על ידי התובעת, אציין כי על פי ההסכם היה על הנתבעים לשלם את דמי השכירות בסכום של 1,905 ₪ ( 1,900 ₪ על פי המצוין בתביעה), במלואם ובמועדים שנקבעו לכך, ולא היה על התובעת החובה להסכים לבקשת הנתבע לגבי חלוקת פירעון התשלום החודשי, מה גם שאין המדובר במקרה חד פעמי, שכן גם תשלומי השכירות בגין יולי ואוגוסט 2012, לא שולמו כלל לתובעת.

באשר לטענה בכתב ההגנה כי הנתבע הכניס לחנות שוכר משנה וזאת בתיאום ובהסכמה עם מר רונן בדש, בנה של התובעת, ככל שכך יש להבין את הטענה, הרי שלא מצאתי כי יש לטענה זו על מה שתסמוך.

על פי סעיף 11 להסכם השכירות, נאסר על הנתבעים להעביר את הזכויות במושכר לאחר או להרשות לאחר לעשות שימוש במושכר, וכן נקבע כי הפרתו של תנאי זה הינה הפרה יסודית של הסכם השכירות.

מר רונן בדש, שניהל את המגעים מטעמה של התובעת בכל הקשור לחנות, הצהיר כי בחודש אוגוסט 2012 גילה שהנתבעים הכניסו שוכר משנה לחנות ללא הסכמתו או ידיעתו ואף לא שילמו את דמי השכירות בגין התקופה שבה שהה שוכר זה (סעיף 14 לתצהירו ), וכן חזר על הצהרתו בחקירתו, ולא מצאתי כי נסתר על הצהרתו זו.

מעבר לכך, לא מצאתי כי נטען על ידי הנתבע כי הכנסת השוכר מטעמו נעשתה תוך תיאום מוקדם עם התובעת או מר רונן בדש, או שנטען שהנתבע פנה אליהם לצורך החתמת השוכר החדש על הסכם שכירות מול התובעת, כפי שהדבר נהוג ומקובל במקרים בהם מבקש השוכר לסיים את הסכם השכירות טרם המועד המוסכם ולהביא שוכר חלופי תחתיו, ובפועל הנתבע הוא שהחתים את השוכר מטעמו, מר דוד כהן, על זיכרון דברים, שערך בכתב ידו, ואשר צורף לכתב ההגנה, ואף את דמי השכירות הראשונים בגין יוני 2012 שקיבל משוכר המשנה, בסך של 1,900 ₪, לא העביר לתובעת, וככל שפנה אליה בעניין זה, ביקש לשלם את דמי השכירות בגין חודש זה בשני חלקים, בניגוד להסכם השכירות, והגם שקיבל מהשוכר מטעמו את דמי השכירות במלואם (עמ' 7 שורה 18).